פורטל? הצחקתם אותי…קול אוף דיוטי 4? ממש משחק ילדים…האלף לייף 2? הא! אתם לא רציניים! היכונו למשחק הגאוני של השנה: World of Goo. אני מאוהב.

אף אחד לא לקח את המשחק הזה ברצינות: חברה אנונימית של שני חבר'ה אמריקאיים, 2D Boy, מקימה משחק WiiWare עם המון מוח מאחוריו. World of Goo הוא אחד המשחקים הגאוניים ביותר שיצאו עד היום ועומד ברמה אחת עם LittleBigPlanet ו - כן - גם פורטאל. עם כל כך הרבה אפשרויות ודרכים בהם ניתן לסיים שלבים, וקמפיין ארוך, מספק, מעניין ומצחיק בטירוף, המשחק הזה שווה כל שקל. בנוסף, הוא שוקל רק 150 מגה-בייט!

World of What?

הרעיון מאחורי WOG, בראשית, הוא פשוט מאוד - בתחילת כל שלב תקבל לידך מספר מוגבל של כדורי ג'יפה הנקראים במשחק בשם הקליט Goo Balls. עליך לחברם יחדיו וליצור מבנה כלשהו, בין אם הוא מגדל או גשר, אלכסון או עמוד, שיצליח להגיע אל פי הצינור (שנמצא במקום כלשהו בשלב, לפעמים מוסתר, לפעמים זה גם נראה בלתי אפשרי) השואב את הכדורים ברגע שהם מגיעים לפיו.

את הרעיון שמאחורי WOG קשה מאוד להסביר במילים. לעזאזל, אפילו בונטרילו השכונתי ניסיתי לתת לאנשים סיבות טובות למה כל כך שווה להם להזמין את המשחק כבר עכשיו או לפחות להוריד את גרסת הדמו ולנסות, אך משימת ההסברה שנפלה עלי הייתה קשה מנשוא. את המשחק הזה פשוט אי אפשר להסביר במילים, אך אפשר לנסות. למזלכם יש לי את כל היום להסביר ואעשה זאת בזוג מילים: קנו אותו.

LittleBigWorldOfGoo

כן, יש דמיון בין המשחקים. נשאיר בצד את הבדלי הגראפיקה האדירים, WOG עדיין נראה חמוד, ידידותי, וממש טוב - אפילו לרמת הגראפיקה ה"נמוכה" יחסית שאותה ניתן לראות גם בגודל המשחק (150MB). למרות המנוע הגראפי הפשוט יחסית, המשחק עדיין נראה, נשמע ומרגיש מעולה, יותר טוב מהרבה משחקים שנמצאים היום בשוק ואין ספק שהאנימציה הציורית בקטעי המעבר הופכת את המשחק למה שהוא.

המשחק מציג אנימציה ציורית-משהו, אנימציה ילדותית אך מתוחכמת, עם דמויות (שהן בעצם כדורי ג'יפה, אחרי הכל)  בהן ניתן להתאהב בקלות. החל כדורי ג'יפה בסיסיים וכלה בכדורי ג'יפה נדבקים, בלוניים, כאלו עם שפתיים, מתחברים בזוגות, בלתי פגיעים וממוחשבים (וואו, יש לכם זמן עד לזה), המשחק לא מפסיק להפתיע, ועם כל כדורי ג'יפה חדשים מגיע סיפור חדש לגמרי ומשמעות המשחק משנה ב-180°.

בנוסף, תלמדו להכיר את הדמות האהובה עלי מכולן - "צובע השלטים". אותו 'צובע' ילווה אתכם לכל אורך המשחק בכל שלב ושלב, אפילו כמה פעמים באותו השלב. במשחק תכירו את הצובע בדמות שלטים. שלטים מפוזרים לכל אורך השלב, עם הערות סרקסטיות, מצחיקות ושנונות באופן מדהים, ואם תצליחו לקרוא בין השורות, השלטים האלו יכולים לתרום המון לפיתרון השלב.

זהירות, זה נופל!

מאחורי WOG עומד מנוע פיזיקלי יוצא מן הכלל. במשחק תיתקלו באש, קירות נופלים ומתפוצצים וקוצים הרסניים - אך האויב האמיתי שלכם במשחק הזה הוא כוח המשיכה. מנוע הפיזיקה מצליח לשלוט בהכל בצורה מדהימה, וקשה להאמין שהמשחק נוצר בתור משחק WiiWare אלמוני ברגע שמגיעים לשלבים המורכבים יותר של המשחק. עם תחנות רוח, מים, רוחות עזות, בלונים מתעופפים וגלגלי שיניים - עולם הג'יפה מתקתק כמו בשעון שווייצרי: בדיוק כמו שצריך.

אך כמו תת-הכותרת הנ"ל, דברים נופלים במשחק הזה והרבה. לכן הכניסו מפתחי המשחק דבר חמוד וקטן שחשבתי שראוי להזכיר, מה גם מכיוון שחברים התחילו לשאול אותי "מה האלו הדברים הלבנים המעופפים האלו?" ובכן, היצורים הלבנים המעופפים אותם תראו לכל אורך השלבים הם יצורי פלאשבק.

ברגע שנפלת, נהרסת או הושמדת - השלב לא יסתיים - תוכל ללחוץ על אחד מהיצורים האלו ולקבל את המהלך שלך בחזרה. כמו כל דבר טוב בתעשיית המשחקים ובדומה לכמה משחקים שראינו לאחרונה עם אפשרות פלאשבק (בצורה שונה לגמרי, GRID) , גם האפשרות הזו מוגבלת לכמה פעמים בלבד. לאחר מכן תאלץ להתחיל מההתחלה ואם היית טוב, אולי גם תוכל לדלג על השלב לגמרי.

עולם של ג'יפה

בעולם הג'יפה, על שמו קרוי המשחק, תוכלו למצוא שישה איזורים שונים. ארבעה מהם מהווים את ארבעת הפרקים של המשחק, בכל אחד מספר נרחב של שלבים עם אפשרויות סיום שונות, דרכים מתפצלות, כך שלא תאלצו לעבור על כל השלבים בדרך ליניארית, אלא תוכלו לבחור את הדרך בה אתם מרגישים הכי נוח.

לצד הפרקים האלו, מופיע הפרק האחרון במשחק שלא אומר עליו מילה נוספת כי אתם פשוט חייבים לראות אותו בעצמכם והוא נקרא, איך לא, The End of the World, "סוף העולם". לאחר עלילה מסובכת על משברי אנרגיה והרס עולם הג'יפה, הפרק הזה הוא הדבר המדהים ביותר במשחק הזה. הדבר השני הכי טוב הוא סוף הפרק השלישי. זו הבטחה.

אך לפני הכל, תגלו את "תאגיד עולם הג'יפה", שהוא בעצם היבט האונליין של המשחק הזה. בכל שלב ישנה מטרה מסויימת של כדורים אשר אותם עליך להכניס את הצינור. אם המטרה היא ארבעה כדורים והצלחת להכניס תשעה, כולם יכנסו אל הצינור וחמשת הכדורים הנוספים יגיעו אל ה"תאגיד" בתור כדורי "ספייר" איתם ניתן לבנות את המגדל שלך בכמה מטרים יותר גבוה.

בתאגיד תוכל לבנות מגדלים בעזרת הכדורים שהגיעו לשם מכל השלבים. בתאגיד אין שום דבר, פרט לשטח בניה גדול והתחלה של מגדל. כל השאר מלא בכדורים בודדים אותם הצלחת לאסוף בדרך אל הג'יפה האמיתית. את המגדל שלך תוכל להשוות עם אנשים מהעולם: תוכלו לראות את שמם, גובה מגדלם וארץ מוצאם של השחקנים האחרים במשחק.

לאחר מכן, בשלב מאוחר יותר של המשחק (פרק 4) התאגיד יהפך ל-"תאגיד הוירטואלי של עולם הג'יפה" (זה לא נראה כך בהתחלה, אך ראו תמונה), והרבה דברים ישתנו. חבל, בביקורות שלי אין ספוילרים. תאלצו לגלות בעצמכם מה קורה שם. זה מגניב.

אפילו מודים לאבא ואמא בכתוביות הסיום.

בפה פעור

כאמור, אין הרבה מה להגיד על המשחק הזה - אתם פשוט חייבים לשחק בו ולהיוכח בעצמכם כדי להבין את מהות הדבר עליו אני מדבר. עם מנוע מדהים, משחקיות בין הטובות שראיתי בחיי ובהחלט הטובה ביותר שראיתי בשנת 2008 (המשחק הזה מקבל ציונים טובים יותר מ-Brothers in Arms החדש, הא-הא, חבורה של ספקנים!) ואין ספק שאת פרס "הפתעת השנה" יקבלו יוצרי World of Goo, לאחר שקיבלו כבר שני פרסים על מקוריות ויצירתיות.

הבחור הזה יודע להצחיק.

המשחק הזה, באופן איטי יחסית, גנב לי מהחיים קרוב ל-7 שעות משחק פרוסות על שלושה ימים נפרדים, בהם נשארתי בפה פעור לאחר כל שלב וסרטוני סוף הפרקים העלו דמעות בעיני וגרמו לפי להתייבש. המשחק הזה הוא פשוט חובה - בין אם אתה שחקן קאז'ואל, אביר ב-World of Warcraft או רוצח צמא דם שמשחק רק במפת de_dust2 בקאונטר סטרייק - אתה פשוט חייב לשחק במשחק הזה.

עם נשיקה, חיבוק והמלצה חמה ביותר.

עד כאן, הסיקור הכי מהיר שנכתב. ושוב - אני מזכיר לכם חבר'ה: המשחק הזה הוא פשוט חובה. באמת ובתמים, תקראו גם את הביקורות מסביב לעולם. וקדימה חבר'ה, תתמכו קצת בגיימינג עצמאי, אחרת לא ישארו דברים מדהימים כמו משחקם החדש של 2D Boy בעולם הזה, וחבל. את המשחק ניתן להשיג, בנוסף לאתר הרשמי, גם בשירות STEAM.

לאתר הרשמי ולקניית המשחק

 להורדת הדמו הרשמי משרתי ויגיימס!

חבל, זה יכול היה להיות משחק כל כך מוצלח. עם כל הטריילרים המפוצצים, הגראפיקה המרהיבה שראינו בתמונות ובביקורות של לפני, הכל יורד לטמיון. זה הוא רשמית המשחק המטומטם ביותר לשנת 2008. לא, אני לא מדבר על Spore.

אני מצטער שזה צריך להיות אני שמודיע לכם על זה, אבל זה רשמי: אני מכתיר בזאת את Brothers in Arms: Hell’s Highway, כמשחק המטומטם של השנה. עם גראפיקה מטורפת וסרטוני מעבר עוצרי נשימה, המשחק הזה עובד על כל השחקנים שהוא שווה משהו. היה עדיף כבר להפיק סרט.

עכשיו בקולנוע

זה לא באמת הולך לקרות, אבל אם כן, התסריט עליו מבוסס BIAHH (קיצור קל וקליט לשם ארוך ומייגע) הוא החומר ממנו קורצו סרטי מלחמת העולם השניה המוצלחים ביותר.  כשתצפו בסרטוני המעבר במשחק מלחה"ע השניה החדש לראשונה תצטרכו גם קצת פופקורן וקולה, כי ה"סרט" הקטן הזה ממנו בנוי המשחק פשוט מדהים. עם עלילה קצת מסובכת (אך מרתקת להפליא) ודמויות שאפשר להתאהב בהן בשניות, לא תרצו להפסיק לצפות.

החבר'ה הטובים

המשחק מספר על רב-סמל מאט בייקר, מפקד צוות לוחמים ביחידה המוטסת של חיל הרגלים האמריקאי, הסובל מהזיות עקב מותם של חבריו לצוות תחת פיקודו. בכמה משימות, רואה בייקר את רוחותיהם של כמה מפקודיו ואפילו נכנס להתקפי חרדה. האיש המוטרד הזה, לעומת זאת, הוא המפקד אותו תגלם, ואולי זה מסביר למה החיילים עליו הוא מפקד כל כך סתומים. תוכלו גם להבחין באקדח שקיבל מאט מאביו, בו תחזיק לכל אורך המשחק, עליו נחרט "למאט'יו, אחים לנשק".

בנוסף, חזרו אלינו כמה דמויות מהעבר. ג'ו "רד" הארטסטוק, למשל, מגיע אלינו ממשחק מוקדם יותר בסדרה - Back to Hill 30 -  וסאם קוריון, גם הוא ממשחק ותיק יותר בסדרה. עם כל השטויות שהם מדברים (כצפוי מדמויות במשחקי מלחמת העולם השניה), בחבר'ה האלה ניתן להתאהב בקלות וזה מה שהופך את המשחק לכל כך…איך לומר את זה…נוגע ללב. בלי ספוילרים.

אירופה במיטבה

כיום,  מנוע אנריל 3, עליו בנויים משחקים מפורסמים כמו Rainbow Six Vegas 2, Gears of War וכמובן Unreal Tournament 3, מרים את הרמה הגראפית של כל משחק וידאו, ו-BIAHH לא יוצא דופן. המשחק נראה טוב, אפילו טוב מאוד: תאורה יוצאת מן הכלל וצללים מדוייקים, מודלי הדמויות הופכים את הסרטונים לאמיתיים אפילו יותר, ואם יש לך DirectX10, קיבל צ'ופר אמיתי - זה נראה אפילו טוב יותר.

אני לא זוכר שישנה פקודה שאומרת "תחסום אותי"

המים, השמש, האש והצמחייה - כולם פורחים במשחק וכל אלמנט ואובקייט הופך אמיתי יותר. המזל הגדול הוא שהמשחק נראה כל כך טוב שהוא הצליח לגרור אותי עד לשלב בו הצלחתי להבין כמה המשחק גרוע, אחרת לא הייתי טורח לסיים את המשימה הראשונה. הודות לגראפיקה המצויינת, הטעם המר בפיכם לאחר שרשרת המשימות המשעממות לא יהיה מר כל כך.

חשבתם שהכל טוב ויפה?
אז חשבתם . . .

ממש כמו בשדה קרב

חשבתם שלהיות בשדה קרב אמיתי זה נורא? ובכן, כנראה שלא שיחקתם ב-BIA החדש! מסתבר שמערכות קרב מיושנות ומשעממות הן הלהיט החדש במשחקי יריות - ו-BIAHH מציג מערכת משעממת, לינארית ומיושנת. אתם יודעים, רוץ 10 מטרים, התחבא מאחורי כמה שקי חול גדולים והרוג את הגרמנית שמסתתרים מאחורי שקי החול שנמצאים 20 מטר ממולך. פשוט וקל. מקומות מסתור מסויימים כגון עגלות עץ וספסלים עלולים להתפרק - זהירות!

מערכת הקרב הזו נלקחה ממשחקים כגון Rainbow Six Vegas ו-Gears of War, בהם יכול השחקן להסתתר מאחורי כל משטח קשיח וקירות, ולצאת למצב ירי רק כאשר הוא בוחר בכך כאשר בכל שלב אחר - הוא מוגן. במשחק תוכלו להשתמש בנשקים מגוונים מתקופת מלחמת העולם השניה, אך ה-M1 Garand ורובה ה-Thompson המפורסם מככבים, ונמצאים בידיהם של רוב האויבים הגרמניים.

שדה קרב אירוני במיוחד.

עם זאת, אין חדש תחת השמש - מלחמת העולם השניה לעולם לא הייתה משעממת יותר. מערכת הקרב הנ"ל כבר חרושה ושחוקה ואני צריך כמה גיימרים בעלי 10 אצבעות על מנת לספור את משחקי מלחמת-העולם השניה בשוק על קצת יותר מ"עשר אצבעות". להרוג גרמנים, להתחבא ולהרוס כמה טנקים מדי פעם - אין חדש תחת השמש.

בעיות, בעיות, בעיות

"זה פשוט פנטסטי", אמר אבא שלי, חובב קמפיינים לשחקן יחיד ושחקן לא רע במולטיפלייר של COD4, "אתה פשוט חייב לנסות את זה!" אז ניסיתי, ולאחר ארבע משימות מוצלחות נאצלתי לעלות לסלון, לכבות את המשחק של מכבי לכמה דקות ולתת לאבא הרצאה מפורטת למה המשחק הזה על הפנים. ובכן, הוא לא השתכנע, אז נאלצתי לסיים אותו. זה מה שגיליתי:

אנימציית המשחק, עם כל הפאר וההדר פשוט מקרטעת. עם מחשב חזק כמו שלי (מפרט בתחתית הסיקור) זה לא היה אמור לקרות. מרוב הריגות עם רובה ה-M1 הלא אוטומטי, שבסופן תצטרך לטעון את הנשק מחדש, לא תשים לב שעליך לטעון אותו (עם הודעה קטנטנה על המסך). לאחר שתכוון ותירה על אויב, תגלה כי הרובה לא יורה, ועליך לטעון את הרובה בעצמך.

היי, זהירות על ישו!

לא סתם אמרתי "צוות חיילים סתומים", המשחק פשוט הכריח אותי. כמובן, אתה מפקד צוות ועל הצוות שלך לפעול רק תחת פקודתך - אבל למה אני צריך לברוח תחת אש גרמנית במשך 2 דקות רק כדי לגלות כי הצוות שלי נשאר בכנסייה כ-300 מטר מאחורי, מכיוון שלא נתתי את הפקודה להתאסף? בנוסף, כמה חלשה האינטיליגנציה המלאכותית של המשחק שכשאני עומד ומחפה על שאר הצוות, יתאספו סביבי כולם (תחת פקודתי, כמובן!) ויחסמו את דרכי?

מערכת הריצה, הידועה הרוב משחקי היריות המודרניים כמקש פשוט בשם "Left SHIFT", היא מהגרועות שראיתי עד היום. בדומה לסימס (כן, קראתם נכון), תאלץ לעצור בכל פעם שתרצה לפנות בזמן ספרינט, מכיוון שב-BIAHH לא תוכל לשנות כיוון ריצה בספרינטים קצרים. ואיך לא - כהמשימה שלי היא להרוס טנק, צוות האיינשטיינים יתאגד שלי בדיוק בזמן שאשתול את חומר הנפץ, אבל ישכח לתפוס מחסה וימות.

אל דאגה, הם מופיעים בדרך קסם 5 דקות מאוחר יותר, בזמן שאני מדמם תחמושת נאצית.

תמיד חייב להיות בריטי בצוות, הלא כן? ולמה תמיד אני נתקע איתו?! הפעם החייל הבריטי (ושאר צוות מדעני הטילים שאיתך) יציק לך בכל פעם שתיפגע קצת. "תפוס מחסה", "הם מחסלים אותנו!", "למה אתה מתהלך שם?" הם רק כמה משפטים מעצבנים שלא משתנים, וגורמים לחוויית הקרב להרגיש ולהישמע רפטטיבית ומייגעת. בנוסף, המשחק אינו עקבי בעליל. כפי שאמרתי, חיילים מתים מופיעים מחדש לידך באורח פלא והמבטא של הבחור הכפרי מהמשימה הראשונה משתנה לאחר ארבע משימות בלבד.

מולטיפלייר? אותו הדבר בדיוק

חוויית המולטיפלייר, לצערי והפתעתי, דומה לקמפיין לשחקן יחיד. ניסיתי לשחק בכמה שרתים שונים אך אף אויב לא מת, למרות שפגעתי בבחור שלוש פעמים עם רובה הצלפים. כן, המשחקיות נחמדה - ישנן שלוש התמחויות לבחור מבניהן - לוחם בזוקה, לוחם סער וצלף, אך המשחק לא מגוון מספיק. משחקיות תפוס-את-הדגל כבר מזמן משעממת במשחקי יריות, ואף כי אפשר לשחק גם במשחק כולם-על-כולם עצבני, המשחקיות איטית, משעממת ולא מרגישה במקום.

de_train, מישהו?

פשוט לא שווה את זה

אם היו מוציאים את כל סרטוני המעבר, מפיקים אותם בתור סרט ומוציאים למסך הגדול - ברור - הייתי קונה את הכרטיס ונהנה מזה. לצערי, BIAHH הוא בזבוז כסף מוחלט. משחקים חדשים מתקופת מלחה"ע השניה (ונאמר אמן ש-COD:WAW ישנה את דעתי) נחלשו, והסינגל פלייר, ברובו, פשוט נוראי.

שיחקת ב-Brothers in Arms: Hell’s Highway על:

• Intel Core2Quad Q6600
• EVGA GeForce 8800 512MB
• OCZ  2 GB of RAM
• 500W Power Supply
• NZXT Lexa Blackline

2008 © כל הזכויות שמורות לבלוג "המטווח".

תמונות נלקחו ע"י. אין לעשות שימוש בתמונות אלא עם אישור מפורש מגל זוננפלד, בלוג המטווח.

בכל כמה חודשים זוכים אנו לפגוש בתוצר חדש ממה שהיה פעם ה-MSN Messenger המפורסם והנה מגיעה אלינו גרסה משופרת, נוחה ומלאה בסטייל.

הכירו את Windows Live Messenger החדש בגרסת הבטא. כבר עברנו המון גרסאות עם שירות ההתכתבות המהיר הזה, אך כל פעם ישנו משהו חדש וטוב יותר לראות. הפעם, הדבר הבולט ביותר שקופץ לעין הוא העיצוב החדשני והיפייפה, אבל מבט מעמיק יותר אל תוך הממשק מגלה דברים מדהימים.

חלק, נקי וחדשני

לפני שניפרד לגמרי מהחלק הזה של הסיקור הנוגע בממשק הויזואלי, מן הראוי לומר עליו כמה דברים.  ראשית, הכל נראה עגלגל יותר. שלא כמו ב-Web Messenger, שירות ההתכתבות המבוסס דפדפן של Windows Live שנראה מרובע ופריג'ידי, התוכנה שאותה מורידים נראית מעולה. עם קצוות עגלגלים, עיצוב שגורם לכל שורה להיראות מבריקה, נוצצת ונותן למסנג'ר החדש מראה נקי ורציני יותר מקודמו.

הפעם נלקח בחשבון מאפיין שנכלל כבר במסנג'ר פלוס (תוסף למסנג'ר הרגיל, עליו ארחיב בהמשך), המאפשר לך לבחור את צבע סביבת העבודה שלך. נשים בצד את הרקעים המרהיבים שכבר נכללו בעבר בשירות, הפעם תוכל לגרום למראה חלון השיחה שלך להשתנות בזמן שאתה מתכתב עם אנשים אחרים. לדוגמא, אם תבחר ברקע השחור והסקסי שאני בחרתי בו, משתמש המתכתב איתך יראה את הצד שלך בחלון השיחה (הצד העליון) בצבע אותו בחרת, בזמן שאתה תראה את הצבע שלו.

בנוסף, הפעם נהפך זיהוי המשתמשים לקל יותר, עם נקודות קטנות לצד השם בצבעים שונים, כל אחת מהן מספרת על מצב הימצאות שונה. הריבוע הירוק מצביע על משתמש שנמצא, הריבוע הכתום על משתמש במצב "Away", לא נמצא, הריבוע האדום מצביע על משתמש עסוק וכשהמשתמש לא מחובר הריבוע הקטן יהפך ללבן.

החבר'ה הטובים

כמה מתסכל לגלול עד תחתית הרשימה על מנת לפתוח חלון שיחה עם החבר הכי טוב? כמה זמן לקח לך לפתוח שיחת ועידה עם 5 חברים טובים, כאשר כל אחד נמצא בקצה אחר של הרשימה? אולי האלמנט הגאוני ביותר במסנג'ר החדש הוא אפשרות ההעדפה לחברים. בזמן שפעם יכולת ליצור קבוצות שונות עם משתמשים שונים, כגון משפחה, חברים לעבודה, הכיתה שלי - היום תוכל לקחת מכל קבוצה את המשתמשים איתם אתה מדבר הכי הרבה, ולהפוך אותם למועדפים.

שירות ה-Favorite מבקש ממך לגרור את החברים הכי טובים לתוך "קופסת" המועדפים. לאחר מכן, יופיעוב ראש הרשימה (עם אייקון בעל תמונה, ולא רק ריבוע צבוע)  חבריך הטובים ביותר. חסר סדר גלגלת, הפעם תוכל למצוא את החברים הטובים בקלות.

התוספות

התוספות וההטבות המיוחדות במסנג'ר החדש מאפשרות נוחות מקסימלית, אך מאכזבות במקצת. כמובן, ישנה התוספת הנחמדה שמאפשרת לך לצלם תמונה ישירות ממצלמת האינטרנט שלך אל אלבום תמונות התצוגה שלך. ישנו צליל מיוחד הנקרא "Signature Sound",(שאפשר לייבא גם מסאונד קיים במחשבך) שיתנגן באוזניהם של כל חבריך כשתתחבר וגם לבחור את צליל ההתחברות היחודי שלהם

בנוסף, תוכלו לבחור את צלילי ההתחברות, ה"נאדג'ים", וכל דבר שעושה צליל - עם צליל מיוחד משלכם או מהרשימה המגוונת שמציעה התוכנה. בלחיצת כפתור תוכלו לשלוח מייל למשתמש מסויים, לבדוק את כרטיס הפרופיל שלו ואפילו להוסיף את מספר הטלפון שלו.

 עדיין חסר

תוסף ה-Messenger Plus! המפורסם אכן הוסיף הרבה לתוכנה המפורסמת של מיקרוסופט, כאמור, נוסף צבע סביבת העבודה שכעת הפך לעבודת אמנות של ממש ומשהו שממש כיף להסתכל עליו, אך יש עוד הרבה שלא אומץ ע"י מיקרוסופט. לדוגמא, בתוסף הפלוס ניתן לשנות את צבע הכינוי שלך, ולשנות את תצורת הגופן שלך לעבה יותר, נוטה לצד וגם בעלת קו תחתון.

הפעם, תכונות אלו לא נכללו בתוכנה, ולברי המזל שכבר הורידו את WLMB החדש ורשימתם כוללת חברים בעלי מסנג'ר פלוס בגרסה ישנה יותר, יראו משהו קצת פחות אסטתי ברשימה: הקודים עליהם בנויה פונקציית שינוי מראה הכתב נראים לעין, ולא נקלטים ע"י תוכנת ההתכתבות החדשה -

שווה לנסות

תוך זמן קצר ניתן להתרגל לכל דבר חדש, בין אם זה משחק חדש, בגדים חדשים, מאכל חדש שאמא החליטה לנסות עליך וגם תוכנת מסרים מידיים. למסנג'ר החדש (רק גרסת בטא!) צפוי עתיד מזהיר, וכל מה שניתן לעשות זה לחכות לקראת ציאת תוסף המסנג'ר פלוס החדש.

להורדה: Windows Live Messenger Beta

* חלק מהתמונות טושטשו למען שמירת הפרטיות.