היי קוראים יקרים,

בזמן האחרון הבלוג היה קצת שקט, פה ושם עידכונים קטנים וביקורת אחת, אבל שום דבר רציני ולא 3-4 פוסטים בשבוע כמו שהייתי רגיל. עכשיו תקופת סיום בית-ספר-תחילת צבא, עבודות (גם בויגיימס, גם מחוץ לויגיימס) - בסה"כ אוירה עסוקה מאוד בשבילי. אני נותן לבלוג שלי לנוח קצת ואולי אפילו לצבור אבק בזמן הקרוב, וכרגע אין לי מושג מתי אחזור לפעילות מלאה ושוטפת. תודה רבה לכל מי שקורא ומתעדכן, ואני מבטיח שאני לא נותן את הבלוג לעולמים.

שלכם,
גל.

למה בעצם תרבות הגיימינג בישראל מקבל אוירה "מחתרתית" שכזו, שואל יובל בירב במאמר האחרון שלו על המצב המחפיר של משחקי המחשב בארץ. לשנו ודשנו בנושא הזה שוב ושוב ועדיין אין תשובה חד משמעית למה משחקי מחשב נמצאים במושב האחורי כשזה מגיע לתרבות ישראלית? האם אנחנו באמת רק חומוס, פלאפל ומלחמות?

מדינת ישראל לא מסתכלת על עולם הגיימינג בעין רצינית, והנושא באמת מפתיע מכיוון שישראל היא אולי בית גידול מושלם לכל דבר שקשור למחשבים ואינטרנט. המצאנו את ה-ICQ, כשזה מגיע להיי-טק, אנחנו נמצאים בליגה אחת מעל כולם, וכששואלים את הילדים שלנו מה הם עושים בחופש התשובה, בדרך כלל, תהיה: "משחק במחשב…רואה טלויזיה…ו…וזהו". אז איך יכול להיות שבזמן שבחו"ל מחירי המשחקים לא עוברים את ה-50$ לעיתים קרובות, חנויות המשחקים בישראל דורשות 300-400 שקלים על מוצרים שממש לא נחטפים כמו לחמניות חמות.

בזמן שבחו"ל שיא הקריירה של הגיימרים המצליחים בעולם מתחיל בערך בגיל 18, מלח הארץ אצלנו הולך להגן על המולדת בסימולטור מלחמה אמיתי לחלוטין. בזמן שבחו"ל יש פוסטרים של GTA IV על הבניינים הגבוהים ביותר, אצלנו כל מה שרואים מהרכבת זה פוסטרים של דוגמנים שאף אחד לא מכיר. בזמן שבחו"ל יש פרסומות למשחקי מחשב בטלויזיה (וואו), בארץ אנחנו צריכים להסתכל על משה ומרינה מאכילים אחד את השניה ענבים, ואחר כך אלעד אברון מתלונן למה ילדים נכנסים לחנות המשחקים בה הוא מוכר ומבקשים "ג'י טי איי איי וי", כי זה מה שהם ראו באינטרנט. (והאינטרנט הוא בכתב)

_________________________________________________________________

MATURE
Titles rated M (Mature) have content that may be suitable for persons ages 17 and older. Titles in this category may contain intense violence, blood and gore, sexual content and/or strong language.

_______________________________________________________________

ועוד משהו בנוגע לטור של אלעד, התעשיה בארץ כל כך לא רצינית (ואת החלק הבא אני לוקח כתגובה של קוראת מודאגת מ-ynet) שכשאנשים קוראים בטור של אלעד הם נקרעים מצחוק על כמה שהילדים בארץ מפגרים ולא יודעים לקרוא, ושוכחים להתייחס לכך שארץ מוכרים GTA IV לכל ילד שרק רוצה, בזמן שהאות M מתנוססת על המשחק וידוע שהמשחק מכיל תוכן מילולי, פיזי ומיני המסווג למבוגרים בלבד. התעשייה לא מצליחה, זה אומר שצריך למכור לנוער שלנו משחקים של 17+ ואז מתפלאים למה הוא "כל כך מושחט"?

עד שכל האלמנטים למעלה לא ישתנו, לא תהיה תרבות גיימינג מוצלחת בארץ, וכל מה שאומרים על מה שאפשר לשנות ומה שצריך לעשות כדי לתקן את מה שהרסו, זה שטויות במיץ. לעצור את הפיראטיות? תורידו את המחירים המגוכחים. מי הולך לשלם 399 שקלים על משחק של דראגון בול Z? תחרויות גיימינג? כשיהיו מספיק קבוצות רציניות ולא חבורות של ילדים ש"לא רוצים לקחת את המחשב ללאן", אז נדבר. תהיו רציניים קודם, אחר כך תתלוננו.

Kung Fu Panda הוא משחק מצחיק ומוצלח העוקב אחר עלילות הסרט שלפיו הוא בנוי. בדומה הסרט, המשחק בנוי מגראפיקת תלת-מימד ברמה גבוהה, נראה יפה וכמו שמשחק צריך להיראות ואפילו כולל בתוכו את קולות השחקנים שדובבו את הסרט. סוף סוף משחק-סרט שלא מאכזב.

קונג-פו פנדה, סרט אנימציה תלת-מימדית שיצא לאקרנים לפני זמן קצר, המספר על פו (Po), דב פנדה העובד עם אביו בדוכן נודלס בסין שחלומו היחיד הוא להפוך ללוחם קונג-פו אמיתי ולהכיר את "החמישיה הזועמת" - חמשת לוחמי הקונג-פו הטובים ביותר בכל סין. הסרט מספר על הפיכתו של פו ללוחם הדרקון האגדי, תוך כדי אימונים מפרכים ובסוף, הקרב האימתני מול האויב האכזר ביותר טאי-לונג. (הסרט מומלץ ביותר)
המשחק, שלא כמו משחקי-סרטים קודמים, מציע גראפיקה טובה ואפילו טובה מאוד, מנוע משחק יציב וצחוק נהדר למי שראה או לא ראה את הסרט עליו מבוסס המשחק. המשחק אפילו מציג חבילת מפות וסוגי משחק שאפשר לשחק נגד שחקנים אחרים ברשת, כגון משחקי DeathMatch למיניהם, משחקי קליעה למטרה ואפילו משחקי זיכרון נגד משתמשים אחרים - והכל, מושקע ברמה שעוד לא ראינו כמוה.

יש פה הכל מהכל

המשחקיות הנהדרת של קונג-פו פנדה מאפשרת לעשות כמעט הכל במשחק. כל אלמנט שקיים בעולם הגיימינג נמצא במשחק, וזהו הדבר העיקרי שמונע מהמשחק להפוך לעוד משחק משעמם ובנאלי. את המשחק אתה מתחיל בתור פו, אך ככל שהמשחק מתקדם ומסתבך, עוברת העלילה גם לדמויות אחרות מסביבך, בין אם זה לגלם את תפקידם של "החמישיה הזועמת" ולשחק בתור נמרה, גמל שלמה, צפע, קוף וענפה; לקחת פיקוד בתפקיד מאסטר שיפו בעל כח בלתי פוסק, או אפילו שילוב של כמה דמויות בו-זמנית.

אמא'לה! בוס!

כאמור, המשחק מציע גיוון מפה עד הודעה חדשה. בזמן שהתחלת המשחק היא בסגנון RPG מגוף שלישי, המשחק נמשך גם לסגנון משחקי יריות כשהדמות שלך תופסת פיקוד על רובה חיצי אש ענק במטרה לפגוע ולפוצץ מטרות, ואפילו טעימה קטנה מ-God of War עם רצף לחיצת כפתורים, שאם תצליח ללחוץ עליהם בזמן בלי להתבלבל, הדמות שלך תביס את האויב. בקרבות מסויימים הרצף הזה יתחלף בין דמות לדמות וימשך אפילו באורך דקה - אז כדאי לא לטעות.

ערך מוסף

המשחק לא משעמם לרגע ודורש מהשחקן לזוז, להתרוצץ ולחפש אחר דברים באופן מתמיד. בכל שלב תוכל לאסוף מטבעות שלאחר מכן ישמשו אותך לקנות יכולות חדשות לפו, תלבושות, לשפר מתקפות קיימות ואפילו לפתוח מפות חדשות במולטיפלייר. לאחר מכן תוכל להשתמש במה שקנית במשחק, ולשפר את היכולות תוך כדי המשחק בזמן שאתה צובר עוד ועוד מטבעות.

בכל שלב, לצד המטרה העיקרית שלך, יופיעו מטרות שוליות שיאפשרו לך להתקדם לעבר המטרה ביתר קלות ויוסיפו לך בונוסים על פי הביצועים שלך באותן משימות. לדוגמא, אם המטרה העיקרית שלך היא להגן על המקדש בפני הגורליות, תוכל גם להרוס 24 מתקני טיפוס המאפשרים לגורילות לעלות למקדש, ובכך מוריד השחקן שתי ציפורים במכה אחת, בזמן שהוא צובר עוד אחוזים מהשלב.

משימות תעופה לצד משימות רגליות

לשלוט בקושי

השליטה במשחק בנויה באופן הסטנדרטי ביותר, מקשי ה-A,S,W ו-D משמשים כמקשי התנועה בזמן ששלושת כפתורים העכבר, כולל הכפתור המרכזי, לוקחים חלק משמעותי בשליטה בדמות שלך. כל מקש יבצע פעולת תקיפה אחרת ובשילוב נכון של המקשים תוכל לבצע צירופי לחימה מדהימים, מדוייקים ויותר מהכל - קטלניים.

הבעיה הרצינית ביותר בשליטה היא רגישות העכבר והזוויות הקשות שהמשחקים מציג. ברירת המחדל בתזוזת העכבר היא הפוכה מכל שאר המשחקים, כאשר במשחק מסויימים תגרור את העכבר קדימה כדי להסתכל למטה (בגוף שלישי), קונג-פו פנדה יקח אותך למעלה, והדבר נכון גם לגבי התזוזה ימינה ושמאלה. הבעיה נפתרת בקלות באמצעות Invert X ו-Y, ההופכים את תזוזת הצירים האנכיים והאופקיים, אך הבעיה הרצינית - רגישות העכבר האיטית והקשה ביותר לאילוף, נשארת בעייתית אפילו לבעלי עכברים עם כפתורים רגישות עליהם.

בעיה נוספת הקשורה לתחום השליטה נמצאת בזוויות המצלמה הבעייתיות מאוד. בזמן שתצטרך לדלג על מוטות התלויים על התקרה ובמות מרחפות, תרצה מאוד לדעת איפה הן נמצאות (כי אם לא, תצטרך לראות את הסרטון בהתחלה באורך 2 דקות בלי אפשרות לדלג) אבל זויות המצלמה נשארות צמודות לדמות, ובעזרת השליטה הגרועה מצד העכבר, לא תוכל להסתובב סביב הדמות בצורה שתסביר מספיק מהסביבה.

לאן אני קופץ עכשיו?

מפתיע, זה נראה טוב!

ההלם הרציני היה בתחילת המשחק כשראיתי את הגראפיקה של המשחק. זה - פשוט - נראה - טוב! המשחק פועל על מנוע חזק יחסית המציג הצללה ותאורה מדוייקים הנראים מעולה באווירת ה"מזרח הרחוק" של המשחק, האש נראית משכנעת ביותר, אבל יותר מהכל - אנימציית המים פשוט נהדרת, ונראית טוב כמו אנימציית המים ב-UT3, לכל הפחות.

עיצוב הדמויות, לא שהוא מורכב במיוחד כי אחרי הכל הדמויות הן חיות, נשאר נאמן למראה שלהן בסרט ולא מבייש את Activision כלל וכלל, להפך, המשחק הזה נראה טוב יותר מכל משחק מבוסס סרט שראיתי כבר זמן מה, וסוף סוף אפשר לראות משחקים, שלמרות שהם לא חלק מסדרת משחקים ענקים, שמצליחים ליצור אוירה ומראה כל כך טובים ומספקים, ועל כך אני מוריד את הכובע לגראפיקאים שעבדו על המשחק.

בסך-הכל, העיצוב של המשחק נמצא ברמה די גבוהה ליד שאר המשחקים שיצא לנו לראות בזמן האחרון. נכון, GRID נראה טוב כמו לנהוג במכונית מירוץ אמיתית ו-Crysis עדיין מככב בכותרות כשזה מגיע לבדיקת פריימים לשניה על כרטיסי מסך חדשים, אך גראפיקה טובה שכזו ממשחק שוליים, כביכול, היא אגם מרענן באמצע מדבר של משחקי 2008 שלא הצליחו לבצע זאת מבחינה גראפית, ועדיין רואים יותר מדי משחקים שכאלה. (Sniper: Art of Victory)

גם לכם זה מזכיר את World of Warcraft?

מה נשמע?

לפי הגיון בריא, משחקים המבוססים על סרטים חייבים לפחות להזמין את המדובבים לדובב גם את המשחק ולא רק את הסרט, ובמשחק הזה, שלא כמו ב-Iron Man למשל, השחקנים שדובבו את הדמויות בסרט חזרו ודובבו גם את המשחק. עובדה זו תורמת מאוד בעיקר מכיוון שהמשחק גדוש בדיאלוגים (שלא מפריעים ומציקים בכלל) משעשעים במיוחד, והרבה יותר כיף לשמוע את ג'ק בלאק ואנג'לינה ג'ולי מאשר שני חקיינים.

לכל אורך המשחק תוכלו לשמוע את פו והדמויות האחרות מדברות אחת עם השניה אפילו תוך כדי משחק, ודבר זה הופך את המשחק לקליל, כיפי ומצחיק יותר. הדיאלוגים מצחיקים ונחמדים, ומוסיפים המון למשחק. ההומור של ג'ק בלאק חסר מחיר. אפקטי הסאונד עובדים גם הם לטובת המשחק וכל צלילי המים, העלים והרוח גורמים לך להרגיש ממש כמו בסין.

אונליין פנדה!

ההפתעה האמיתית הייתה בחלק האונליין של המשחק. המשחק מציג חלק מרובה-משתתפים, הכולל כ-15 שלבים ומשחקים שונים שכל אחד מהם יוצא דופן ומיוחד. במולטיפלייר תוכל להשתמש בדמויות מהמשחק כדמות שלך, תחילה תקבל 4 דמויות, ובהתאם להישגיך בקמפיין לשחקן יחיד, תוכל לפתוח את ארבעת הדמויות הנוספות באמצעות מציאות חפצים שונים ברחבי העולם של הקמפיין, כגון מטבעות סודיים המוחבאים במקומות מסתור ואפילו הישגים מסויימים במשחק, הכל מתורגם לאונליין.

תוכל לבחור בין כמה סוגי משחק: DeathMatch, בו תילחם נגד שחקנים אחרים במפה בעזרת שילובי מכות שלמדת מהקמפיין, וגם רימונים ופצצות שתוכל להרים מהרצפה ולזרוק על אויבך. במפה אחת תוכל אפילו לתפוס את אויבך ולזרוק אותם למים, ובכך לזכות בנקודות הריגה. ב-Team Survival תה והקבוצה שלך תילחמו בשחקני מחשב, המנסים לתקוף את הארנב הנמצא במרכז המפה. המטרה של הקבוצה שלך היא להגן על הארנב לאורך זמן ולהרוג כמה שיותר אויבים, ממש כמו מצב המשחק "Invasion" שאותו אולי חלקכם זוכרים מסדרת Unreal Tournament.

מצב המשחק Shooting Range ("המטווח") נמצא גם הוא בסבב המשחקים היותר מהנים של המולטיפלייר, בו יש רק 4 משתתפים והמטרה היא לפגוע בכמה שיותר בלוני קונפטי בעזרת משגר החיצים שלכם, בזמן שכל בלון מזכה את המפוצץ בנקודות על-פי גודלו. בנוסף, תוכלו לשחק אפילו במשחק הזיכרון, בתלת מימד מלא.

השורה התחתונה

מעריצים את ג'ק בלאק? נהנתם מהסרט קונג-פו פנדה? אוהבים גראפיקה איכותית עם משחקיות קאז'ואל מוחלטת? רוצים פשוט להינות? המשחק הזה הוא המשחק המושלם עבורכם. המשחק מציע קמפיין ארוך ומאתגר, ערך מוסף ענק עם חלק מולטיפלייר ועוד יכולות נרכשות במהלך המשחק, ובאמת הכיף לא נגמר כי את המשחק הזה אפשר גם להמשיך לשחק עם המשפחה, עם החברים או אפילו לבד - הוא פשוט ממשיך להיות כיף.

מפתחת: Treyarch
מפיצה: Activision
שחקנים: 1-2
אונליין: (קו-אופ) 2-4
אונליין: (מרובה משתתפים) 16
מופץ ל- Wii, Xbox 360, Playstation 2, Playstation 3, PC

COD:WAW הוא המשחק החדש ביותר מסדרת COD שראתה כבר כמות נכבדת של משחקים, והפעם, כמו בכמה משחקים בעבר, הוחלט לוותר על המספר וללכת על כותרת משמעותית יותר, הפעם - "World at War" יכול לרמוז לנו בקלות יתרה על כך שעלילת המשחק, פעם נוספת, הולכת לעסוק במלחמת העולם השניה.

WAW משתמש במנוע זהה למנוע בו השתמשו Infinity Ward לייצרת COD4 רק שהפעם למנוע יתווספו שיפורים, כגון האפשרות לשרוף בניינים וצמחיה. עלילת המשחק מתרחשת בעיקר באיזור האוקיינוס השקט (ביבשה, לא במים), בזמן שארה"ב נלחמת בקיסרות היפנית. פרנק קירסי, יועץ צבאי ויוצא מלחמת המפרץ וידאו שהדרך בה היפנים ילחמו תהיה עזה ומהממת.

בנוסף, פן נוסף של העלילה יהיה כשהשחקן ישחק כחייל בצבא הרוסי הפולש לשטח גרמניה הנאצית, וכשהנאצים נמצאים במצב קשה, הם ילחמו חזק יותר מתמיד. בנוסף, בקמפיין לשחק יחיד תהיה אפשרות לתת פקודה לפלוגה שלך, כפי שראינו כבר בסדרת Rainbow Six בעבר.

האונליין חוזר ובגדול

לצד כל הטוב והיפה בקמפיין לשחק יחיד חוזרים גם ההטבות באונליין (Perks) מ-COD4, רק שהפעם יותאמו בצורה טובה יותר לתקופה בה נמצא המשחק. במשחק נוכל להיווכח לנשק חדש - הלהביור, שיכול להמיס את העור מהאוייבים שלך ולשרוף צמחיה ובניינים מעץ. בנוסף, כמו ב-COD4, יוכל השחקן לירות דרך קירות, לפי העובי שלהם.

"COD:WAW הולך להיות ה-COD המפחיד והאפל ביותר עד כה", כך אומר מארק לאמיר, מנהל בכיר ב-Treyarch, על המשחק החדש.

כדי להמחיש את סגנון הלחימה היפני בתקופת מלחמת העולם השניה, Treyarch שינו לגמרי את האינטיליגנציה המלאכותית של האויבים ב-WAW. בשונה מדרך הלחימה האירופאית שהכרנו בעבר, בה החיילים תופסים מחסה ויורים מעליו, היפנים מתחבאים בעצים, בשיחים, ומסתערים על אוייביהם עם חרב סמוראים ביד באקט התאבדותי מפחיד ביותר.

האם מאחורי כל שחקן משחקי וידאו עומד סטריאוטיפ? היתכן שבאמת רק "אנשים מסויימים" משחקים בסוגי משחקים כאלו או אחרים? ומה באמת הקשר בין חומוס, צ'יפס, ו-Counter Strike?

כבר זמן מה אני נאבק בהחלטה אם לפתוח פוסט שכזה לדיון. כמובן, הדיון הזה עלול לפגוע בקבוצות מסויימות בחברה אבל בהיותי מי שאני (וכשהשם "המטווח" מתנוסס על גבי הבלוג שלי) אני לא יכול שלא לפתוח נושאים כאובים שכאלו לדיון ציבורי נרחב עם הרבה דעות פוליטיות וחברתיות זורמות. אפשר גם דעות דתיות, כמה שיותר יותר טוב.

לחשוב לפני כל פעולה

מכיוון שרוב החברים שלי הם מעריצים מושבעים של משחקי אסטרטגיה משובחים כגון סדרות Command and Conquer ו-Starcraft שעוד לא הפך לסדרה אך הצליח לשבות מליוני לבבות קוריאנים, החלטתי לפתוח בסוג המשחק שהכי פחות מושך אותי, אישית (קדימה, תקראו לי טיפש). RTS היה מאז ומתמיד עקב אכילס שלי וכשזה הגיע ללשחק באחד, תמיד התחמקתי מהנושא בצורה האלגנטית ביותר: "עזוב'תך, אין לי כח להתחיל לחשוב". ולמי שלא יודע, משחקי RTS ואסטרטגיה דורשים חשיבה, צלילות דעת, ויותר מהכל - זריזות מטורפת.

ג'רמי מ-purepwnage. שובר את הטריאוטיפ?

מתי צפיתם לאחרונה בשחקני Warcraft (לא עולם החנונים, לזה נגיע אח"כ) או Starcraft משחקים בטורניר עולמי, שבקוריאה אפילו מגיע לטלויזיה? בהיותי שחקן FPS מושבע, זריזות וקשר עין-יד טוב הם הכרחיים, אך המהירות בה שחקני האסטרטגיה הטובים בעולם מעבירים את היחידות שלהם ממקום למקום ותוקפים מטרות אסטרטגיות . . . זה כבר מעבר לרמה שלי. האם באמת צריך ראש מסויים כדי להבין את תורת משחקי האסטרטגיה, או שמא כל שחקן יכול לפתוח את עותק ה-C&C שאמא ואבא קנו והזמן יעשה את שלו?

[פינת הפירגון - השבוע ב-"הגיגיימינג", אבישי מסביר על ההבדל בין אסטרטגיה לטקטיקה]

אז באמת, האם כל שחקני ה-RTS מצויידים בקופסא חזקה ביותר, או האם יש יותר מסתם יוצאי דופן בים האסטרטגיה העמוק והטובעני? בחזרה לנושא שאיתו התחלתי, חברים שלי (וכל שאר שחקני האסטרטגיה שאני מכיר) הם בהחלט אנשים חדים ביותר.

ע', חבר שאני מכיר עוד מימי ב-Unreal Tournament 2004, תלמיד מצטיין בפיזיקה ותמיד חופר לנו ב-Ventrilo על נושאים "מעניינים" כגון עננים, חומצות וצפרדעים, הוא שחקן C&C מושבע כבר שנים, בעוד שחבר נוסף שגם שמו מתחיל ב-ע' (צירוף מקרים) בילה גם הוא תקופה ארוכה בחרישה עמוקה על C&C וכיום הוא מסיים את לימודיו לאחר הצטיינות בפיזיקה ומחשבים, ובעוד כמה חודשים יתגייס ליחידת מודיעין מובחרת.

האם הסטריאוטיפ באמת נכון?
לערוץ האסטרטגיה של Vgames

דם בעיניים, סקיל בידיים

אתחיל ואומר שאני אנסה (לפחות בחלק הזה של הפוסט) להישאר אובייקטיבי ככל האפשר, אחרי הכל אני בעצמי שחקן FPS מושבע, שרק רוצה להרוג את האויב שלו בין אם זה ב-COD4 או UT2004, ובדרך כלל אני מחפש רק דם. אבל הפעם, נקודת מבט עמוקה יותר לסוג המשחק האהוב עלי, משחקי יריות מגוף ראשון.

הטיפוס המשחק במשחקי FPS נתפס בדרך כלל כבריון חסר מוח שרק רוצה להיכנס לשרת, להרוג כמה אנשים שהוא יכול, לנפח את האגו שלו ולצאת בסערה לאחר ש"נוב" הרג אותו, או במקרה שלו, כל אחד. צריך להילחם בתפיסה הזו כי לא כל שחקני משחקי היריות הם ספורטאים מטורפים עם תאוות בשר ודם, אך יכול להיות שהיצר להרוג בלי לחשוב יותר מדי הוא בעצם מה שמושך את קהל משחקי היריות? האם האקשן הבלתי פוסק, וההתעסקות בדברים גבריים למדי (רובים, תותחים, פצצות וטנקים) הם הגורמים העיקריים השואבים את סוג האנשים המסויים הזה לז'אנר?

וה-CSרים יבינו על מה מדובר.

אגב CSרים, הנה "רק בישראל" עבורכם: רק בישראל תוכלו למצוא קבוצות מאורגנות של "שומעי מוזיקה מזרחית" למיניהן משחק CS, הקונצנזוס בחו"ל שונה לגמרי, ושחקני ה-CS נחשבים לעלית ורובם נראים כמו כל שחקני ה-MMORPG ומקבלים המון כבוד מגיימרים אחרים בתחום, בזמן שרק בישראל נתפסים CSרים כ…ובכן…CSרים, ונשארים קצת מחוץ לסקאלה. כמובן ש-CS לדורותיו הוא משחק שדורש המון יכולת אולי יותר מכל משחק יריות אחר, אבל בזמן שבחו"ל הם נחשבים לקרם-דה-לה-קרם, בארץ הז'אנר מחולק בין הגיימרים העדינים ומתורבתים המשחקים UT, COD, TF2 ואפילו BF לבין הצד השני, CS ו-CS:S.

כן, גיימרים שכאלו לא נחשבים לחכמים ביותר עם ציטוטים מובחרים כגון "איזה כיתה אתה עולים" או סרטונים מטורפים שגרמו לי לחייך אבל לאו דווקא מהתחכום, אלא מכל השאר. האם גיימרים מהסוג הזה מכסים על האחוז הקטן של הגיימרים "המתורבתים", או שסטריאוטיפ ה"ערסיאס" הוא סתם פיקציה?

בפרק הבא של סטריאוטיפיקאל! נכיר את שחקני הפנטזיה וה-RPG. נאמר עליהם שהם לא רואים אור יום ונאמר עליהם שכדאי מאוד שימצאו חיים. האם שחקני משחקי התפקידים באמת "חיים בסרט" או שיש יותר מזה? נתראה בשבוע הבא.

Spore, אחד ממשחקי היצירה (ידועים גם כמשחקי "אלוהים") המצופים ביותר בימינו, משחק הנמצא בפיתוח כבר שנים וכל העולם מודע לכמה מורכב, חופשי וכיפי הוא עומד להיות, בקרוב יצא המשחק לאור והגיע הזמן לבדוק את יוצר היצורים ששיחררה החברה המפתחת בחינם לציבור הרחב.

ב-Spore יוכל המשתמש ליצור עולם ואבולוציה משל עצמו. בתחילת המשחק יוכל השחקן ליצור יצור או אורגניזם משלו, ובמהלך המשחק, העולם הסובב סביב היצור יתפתח, ישתכלל, ויחכים כלפיו עד שבסופו של דבר יוכל השחקן לחקור אפילו מעבר לגלקסיית שביל החלב אל עבר הכוכבים הרחוקים ביותר. הדגש ב-Spore הוא חופש הבחירה וההחלטה בידך, בדומה ל-The Sims, משחק נוסף של Maxis הדוגל בחופש התזוזה והעשייה, וכל מה שתעשה ישפיע עליך - לרעה ולטובה.

ועכשיו, לדמו

הדמו, בשונה מרוב הדמואים שלמדנו להכיר בשנים האחרונות, מוצג יותר כגרסת ניסיון של המשחק מאשר חלק קטן שממנו אפשר להתרשם מהרעיון הכללי של המשחק. היוצרים מאפשרים לנו ליצור דמויות, אך לא לשחק בהן. לשחקנים בדמו יש חופש ליצור דמויות ממבחר מצומצם של חלקי גוף, תוספות, צבעים ודפוסי גוף אך גם המבחר המצומצם הזה נותן תחושה מספקת של המשחק, מכיוון שיצירת דמויות לבדה לא מספיקה להמחיש את המשחקיות של המשחק בצורה טובה.

למרות שהשחקן בדמו מוגבל למספר קטן של חפצים, גרסת הניסיון של המשחק ממצאת את תוכן הכנת היצורים באופן יסודי ומשמעותי וכשתנסו את המשחק בעצמכם ותראו את תפריט היצורים שהכינו העובדים המסורים של Maxis תבינו למה אני מתכוון. לפי הדמו, בו אפשר להכין הכל מהכל, המשחק המלא הולך להיות מפוצץ באינסוף אפשרויות לאינסוף סוגים של יצורים פרי הדמיון ללא שום מגבלות. חשבתם ש-GTA IV זה חופש? חישבו שוב.

צא עם היצור לטיול

לאחר שיצרתי את דינה הדינוזאור, או במקרה שלכם, את היצור שלכם, עיצבתם אותה עם כל הצבעים ודפוסי העור בהם אפשר להשתמש בגרסת הנסיון כעת זמן לשים פעמיכם ל"פארק" ולקחת את היצור שלכם לנסיעת מבחן. האפשרויות, כאמור, מאוד מצוצמות אך נותנות מושג מספק למדי על מה שאפשר לעשות עם היצור שלך, ללא העולם שמסביבו. ליצור שיצרת מתווספות יכולות מיוחדות כגון תקיפה, קריאה לשבט או לקבוצת היצורים שאיתו, והוספת האלמנטים האלו לדמו של המשחק באמת ממחישים איך היצור שלך מתנהג ומתקשר עם העולם שמסביבו ועם היצורים האחרים.

כשתצא לעולם הפתוח (חמשת המטרים הרבועים שיש לך לשוטט בהם בדמו) תוכל לבצע את כל הפעולות הבסיסיות של היצור שלך, הכוללות ריקודים מצחיקים עם מוזיקת רקע, פרצופים ומצבי רוח שונים שיופיעו על פניה של דינה, מה שהופך את היצור שלך לקצת יותר אנושי, קרוב אליך וחברותי בין אם יצרת מפלצת אימתנית או גור דינוזאורים קטן. לצד ה-HUD (ממשק המשתמש) תוכל למצוא כפתורי הקלטה הכוללים צילום תמונה של היצור שלך ואפילו הקלטת סרטון וידאו אותו תוכל להעלות ל-YouTube ישירות מממשק המשחק. מופתעים? גם אנחנו.

זוכרים את הטאמאגוצ'י האהוב שטיפלנו בו והתמסרנו אליו בילדותינו? ובכן, אפשר בהחלט להחשיב את Spore לגרסה יותר מתוחכמת של הצעצוע היפני האהוב, עם תוספות מאתגרות וגראפיקה חזקה בערך פי אלף. אמנם המשחק הופך בהמשך הדרך למשחק אסטרטגיה העלול להיות אלים ומסובך במקצת, אבל הדמויות כל כך חמודות שאפשר פשוט להתאהב בהן. כל מהלך שתעשה, הדמות תצחק כאילו להגיד שהיא אוהבת את העיצוב על הגוף שלה, או מודה לך על כך שהוספת לה ידיים, עיניים או מחושים.

מראה, איכות, ומה שבניהם

האם משחק כזה צריך להיראות טוב? השאלה הזו עלתה בראשי כמה וכמה פעמים בזמן ששיחקתי במשחק ואני חייב לומר שלא סבלתי מהגראפיקה ב-Spore, למען האמת, היא מתאימה לו. כמובן, האידיאל ב-2008 הוא שכל משחק יראה לפחות כמו Crysis ביום טוב אך משחקים מסויימים בכל זאת מצליחים להעביר את המסר הבא: משחקיות חשובה יותר מגראפיקה, ואני (וכל שחקן World of Warcraft בעולם) מסכים עם המשפט הזה לחלוטין. כפי שראיתי בדמו, הגראפיקה לא נמצאת בסקלה גבוהה מספיק כדי להשתוות למשחקים הנראים באמת טוב כיום כגון COD4, וכל משחק הורס-מעבדים של Epic Games, אבל בשביל משחק שכזה, הגראפיקה חמודה, מתאימה למשחק, ולא מביישת אותו. למרות הכל, המשחק הזה נשמע טוב ב-AAX16.

בסך-הכל Maxis עבדו פה על המנוע בצורה טובה ביותר. יצירת הדמויות בנויה בצורה כל כך טובה שלכל צורה שתרצה להגיע - אליה תגיע, מיצורים ישרים ובנאליים עד ליצורים מורכבים, דמויי-דינוזאורים ענקיים, לטאות - רק תחשבו על זה, וזה אפשרי. דבר לא אפשרי, זה להתעלם מהנוכחות המטרידה של The Sims שהושתלה בצורה ערמומית למדי במשחק הזה - הממשק דומה מאוד, ויתכן ומפתחי המשחק עשו למשחק הזה רק טוב. אחרי הכל, מדובר ב-The Sims עם חיות מוזרות ועולמות מסתוריים, לא?

ועכשיו…?
לשבת ולחכות למשחק המלא.

הורדת הדמו משרתי ויגיימס
לחץ כאן לעמוד ההורדה

אפשר גם להכין אווטרים מונפשים!

יצורים שיצרתי ב-Spore בזמן ההכנות לסיקור:

Tigerclaw

Pur1ty

FrogFly

והאהוב עלי ביותר…

Cowigator

מה מניע אותנו לדרוש כמות רצינית של מציאותיות ממשחקי הוידאו? מה גורם לנו בכלל להעיר על משחק בהיותו "מציאותי" או "לא מציאותי", כבסך-הכל רצינו משחק מחשב להירגע איתו? או שמא בעצם אנו מחפשים מפלט מהחיים האמיתיים?

כלל שהגראפיקה בעולם המשחקים מתקדמת, משתכללת ונהיית חדה ואמיתית יותר עולם המשחקים ונושאי המשחקים נהיים מציאותיים יותר, והגיימרים מתחילים לדרוש ממשחקים ערך מציאותי מסויים, ומתעלמים ממה שבעצם עושה את משחקי המחשב - וזו היא האפשרות לברוח מהעולם האמיתי לתוך עולם פנטזיה שבו אפשר לעשות כל מה שרוצים, מעבר למה שאפשר לעשות ביומיום. האם גם משחק מציאותי מאוד הוא עולם מפלט דמיוני המאפשר להיות מי שרק תרצה להיות?

משחקי המחשב שיצאו לאחרונה מתחלקים לשני סוגים, ומכיוון שכולם נראים טוב, אין כבר משחקים שנראים פחות או יותר מציאותיים, בסך-הכל המשחקים הגדולים והמשוחקים ביותר בשוק (שיצאו מ-2007 והלאה) הפועלים על המנועים החזקים בשוק נראים טוב, קחו לדוגמא את Gears of War או את Call of Duty 4, שני משחקים עם שני מנועים ומפתחות שונות, הנראים אולי יותר טוב מכל משחק אחר (חוץ מ-Crysis שאותו יצרו חייזרים) ויוצרים תחושה בה אתה נלחם בעולם האמיתי.

סוג אחד של המשחקים נותן לך לגלם דמות דמיונית או אפילו לעסוק במשהו שלא היית עוסק בו לעולם בחייך האמיתיים, למשל: רוב משחקי התפקידים מרובי המשתתפים בהם באפשרות השחקן לשחק דמות קסומה כלשהי עם יכולות-על, והסוג האחר, ממש כמו COD4, GRID ואפילו GTA IV, המאפשר לך לגלם דמות בעולם מציאותי לחלוטין, אך הפעולות שלך לא מציאותיות בכלל.

המפלט מהמציאות נמצא בבחירה האישית, גם אם תבחר במשחק המציאותי ביותר שקיים על פני כדור הארץ, (נשים בצד את משחקי הניהול והסימס, האמורים להוות סימולטור-חיים) עדיין הפעולות שלך לא תהינה זהות לחייך האמיתיים. כמובן, כל בחור החוזר מהעבודה לאחר יום לחוץ במשרד רק רוצה לחזור הביתה ולהתפרק על ה-XBOX 360 שלו. הבחירה ב-GTA IV, שהוא משחק וידאו המאפשר לך לגלם בחור מן השורה, הגיונית לחלוטין מכיוון שבזמן שתוכל לרכב על אופניים, ללכת למכולת ואפילו לבצע שיחות טלפון, תוכל גם לצאת מהמסגרת ולרצוח את מי ומה שיעלה על דעתך - ללא שום תוצאות בחיים האמיתיים.

תהיה מה שאתה רוצה להיות

לעומת סוג המשחקים הריאליסטיים יותר, אפשר לקחת לדוגמא את World of Warcraft (אולי שמעתם עליו) ולהסתכל על הצורה שבה הוא משוחק. משחק מסוג שכזה מאפשר לך להיות מי שאתה רוצה, מה שאתה רוצה, ולעשות כל מה שעולה לך לראש בעולם פנטזיה עצום המאפשר לך לברוח מהמציאות, בין אם היא קשה או לא - המשחק מאפשר לך להיות כל דבר שתרצה בזמן שמירה על קשר עם העולם שבחוץ דרך שחקני הרשת האחרים המשחקים במשחק, ובעצם ליצור לך חיים חדשים בכל משחק MMORPG שתבחר.

אותה סיטואציה מופיעה בז'אנר משחקים שונה לגמרי - משחקי הספורט. בכל משחק ספורט תוכל להפוך מחנון המחשבים שאתה היום לרונאלדו, טוני הוק, שאקיל אוניל וגם אם תרצה לנהוג במכונית הפורמולה 1 שתמיד רצית. בעצם ללא כישרון בחיים האמיתיים שחקן במשחקי ספורט יכול לקחת את עצמו למקום שבו במחשב האישי הוא יכול לבצע את הפעולות שעליהן הוא רק יכול לחלום כשהוא בוהה בכוכבים האהובים עליו על במסך הטלויזיה. כל בנאדם פשוט יכול להפוך לשחק הכדורגל המצליח בעולם, בלי לצאת מהבית.

למה אנו נמשכים?

אז למה בעצם אנו נמשכים במשחקי מחשב? האם המניע שלנו הוא הגשמה עצמית, והדרך היחידה להיות שחקן כדורגל ברמה עולמית היא דרך המקלדת? האם אלו האבירים בספרי שר הטבעות שגורמים לשחקני משחקי פנטזיה לרצות להיות הלוחמים הטובים ביותר ברשת? או שמא הריגוש בלבצע פעולות שאפשר לבצע בחיים האמיתיים אך על המסך וללא תוצאות הוא הריגוש שאנחנו מחפשים?

כפי שאולי ראיתם בפורום, לפני מספר ימים פורסם טלאי 1.6 ל-Call of Duty 4: Modern Warfare, ובאדיבות nVidia צורפו לטלאי זה ארבעת המפות שהגיעו לקונסולות כבר לפני חודשיים, בנוסף לתיקונים הסטנדרטיים המקובלים בכל טלאי משחק. יצאתי לאירופה (לשרתים באירופה, כמובן) לסקר את ארבעת המפות החדשות לפי מספר קריטריונים - ערך מקצועי; כמה המפה שווה בסצנת COD4 המקצועית, סוג לחימה; בין אם רוב הקרבות במפה הן מטווח קרוב או רחוק, פתוח או סגור, בנוי או בטבע, וכיף; כמה המפה מהנה, למרות שהציון קצת יותר בהיבט אישי שלא מתאים לכולם.

Chinatown

המפה בסגנון המזרח הרחוק מגיעה אלינו מהעבר, והיא שחזור של מפה ישנה יותר מ-COD1 בשם Carentan, המוכרת והמשוחקת ביותר בהיסטוריה של סדרת Call of Duty. המפה היא בעצם רובע אסיאתי עירוני טיפוסי, הבנוי מסמטאות ומבנים בעלי מספר קומות. אמנם המפה משוחקת בחושך (רק 3 מפות במשחק משוחקות בלילה, לא כולל את מהדורת חג המולד של המפה Crash), אבל הדמויות נראות למרחק ומזוהות בקלות, בעזרת בחירתם הנבונה של מפתחי המפות להכניס דווקא את החזית האירופאית (SAS ו-Spetsnaz) ולא את החזית האמריקאית-ערבית (Marines Force Recon ו- OpFor), בגלל לבושם הכהה יותר של הכוחות הרוסיים והבריטים, קל יותר להבחין בהם על רקע הקירות החומים-כתומים במפה.

המפה מחולקת לשני איזורי קרב - סמטאות, ולחימה בתוך בניינים. הקרבות בסמטאות יכולים להיות מגוונים מאוד, כאשר במשחקי פאבליק אפשר להשתלט על מכונות היריה הממוקמים בחלונות הבניין וליד השער המוביל אל היציאה מהעיר ולשלוט בכל האיזור, למרות שהאיזור מאוד מוגן מירי, בין אם זה מאחורי גדרות שקשה לכוון אל מאחוריהן או אפילו מאחורי הפניות הרבות שיש ברחובות, לא קל למצוא ולהרוג את אויבך. לעומת זאת, הקרבות בתוך המבנים השונים נוחים בהחלט, ודומים לכל לחימה תוך-מבנית המוכרת לכולנו ב-COD4. (יותר כמו הבניינים ב-Strike, פחות כמו Vacant)

ערך מקצועי: 9 מתוך 10
סוג לחימה: שטח סגור
כיף: 7.5 מתוך 10
ציון סופי: 8 מתוך 10.

Creek

איזור המפה Creek אולי יהיה זכור לחלקכם מהמפה Overgrown, המציגה שטח בנוי השוקק בצמחיה, מפה עצומה המיועדת בעיקר לצלפים, וגם ממשימת הקמפיין לשחק יחיד "Safehouse", בה כוחות ה-SAS הבריטיים לוכדים את קאלד אל-אסאד. Creek מציגה דבר חסר תקדים במשחק, מכרות מתחת לאדמה, המקשרים בין חלקים שונים במפה ומעודדים כמות קטנה של לחימה בשטח סגור, למרות שכמעט לא קיימת לחימה כזו במפה. Creek היא אחת המפות היפות ביותר במשחק, מציגה איזור בעל צמחיה עשירה, בתים מעץ, מערות, הרים ואפילו מפל מים מרהיב ביופיו. לעומת כל הטוב שאפשר להגיד על הערך הויזואלי של מפה זו, אי אפשר להגיד את אותו הדבר על ערך המשחקיות שלה.

המפה בנויה לצלפים. אם הינך שולט ברובה הצלפים שלך בצורה טובה, יעילה, וחזקה למרחקים - זו המפה בשבילך. בכמה משחקים ששיחקתי במפה הזו כבר הבנתי שאם שום דבר לא זז לך בכוונת הטלסקופית אפשר לוותר על הסיכוי למצוא מישהו - מכיוון שהחיילים, בעיקר הצלפים בחליפות ההסוואה, בקושי נראים בנוף הירוק-חום של המפה ומצליחים להתחבא בקלות. אמנם אלמנט ההסוואה מגניב, נחמד, ולעיתים גם כיפי ומצחיק, אין לו שום ערך בקהילה המקצועית והמפה הזו היא לפאבליק בלבד, בדיוק כמו אחותה: Overgrown. אפשר לומר בקלות ש-Creek היא ההדבר המרענן ביותר שקיבלנו עד כה, אך ערך המשחקיות המקצועי שלה, כמצופה ממפה כזו, לא חזק במיוחד.

ערך מקצועי: 4 מתוך 10
סוג לחימה: שטח פתוח
כיף: 7 מתוך 10
ציון סופי: 5.5 מתוך 10

Broadcast

בדיוק כמו Creek גם Broadcast כבר מוכרת לחלקכם מהקמפיין לשחקן היחיד מהמשימה "Charlie Don't Surf", בה חיילי כוחות הנחתים האמריקאים רודפים אחרי קאלד אל-אסאד ברחבי המדינה בה הוא מתחבא ואל תוך תחנת טלויזיה המשדרת, כביכול, נאום שלו. חיילי כוח הנחתים שהגיעו לזירה היו מאוכזבים לגלות שהכל היה רק מתיחה והנאום היה מוקלט מראש. המפה מציגה אחד לאחד את שטח תחנת השידור המוצג בקמפיין, ומאפשרת לשחקנים בה להילחם בשטח עצום בתחנת השידור, בחניון ואפילו על גג המבנה. המפה בנויה בצורה טובה אך גדולה ומוגזמת מדי כדי לשמש כמפה טובה למשחק עם פחות מ-10 שחקנים. המפה כל כך עצומה, שאפילו מחוץ לתחנת הטלויזיה (שהיא בערך בגודל כל החלק האמצעי והעליון של Crash) אפשר למצוא את החניון העצום והפתוח, ועוד שלושה או ארבעה בניינים בגודל בניין ממוצע - המפה פשוט ע צ ו מ ה !

המפה לא עובדת עם כמות קטנה של שחקנים, יש כל כך הרבה מקומות שאפשר להתחבא בהם וזה פשוט יהיה בלתי אפשרי למצוא אחד את השני וזה החיסרון העיקרי של המפה הזו - הערך המקצועי שלה נתון לערעור. מצד אחד, המפה בנוי בצורה טובה עם מספיק מסדרונות ושטחים פתוחים המדמים בצורה טובה את המסדרונות של Vacant, למרות שהחלל ב-Broadcast שונה במקצת.

ערך מקצועי: 7.5 מתוך 10
סוג לחימה: שטח סגור
כיף: 6 מתוך 10
ציון סופי: 7 מתוך 10

Killhouse

חלמתם פעם להילחם במתחם אימונים אמיתי של היחידות המובחרות ביותר? חיכיתם למפה המושלמת ל-2 על 2? הנה זה מגיע, Infinity Ward מביאה לנו את הדובדבן שבקפצת, הקרם-דה-לה-קרם, ולדעתי המפה הטובה ביותר בחבילת המפות החדשה. הכירו את Killhouse, האנגר אימונים נטוש בנוי מכל טוב לאוהבי היריות דרך הקירות, וסתם לאנשים שלא מתים על מרתונים במשחק. המפה הזו היא המפה השניה בקוטנה במשחק כולו, ומככבת בחבילת המפות החדשה כמפה כיפית, יחודית, ופשוט טובה. מבנה האימונים הנטוש הזה מציג בין השאר גם מגדל צלפים באמצע המפה, מקום שקשה להגיע אליו מכיוון שהוא נמצא בשטח פתוח (למרות שרימון עשן פותר את הבעיה) וגם מבנים גבוהים יותר הנוחים לצליפה ישירות לצד השני של המפה.

המפה בנויה בצורה שלא משתמעת לשני פנים, רק דרך אחת קדימה ורק דרך אחת בחזרה. אם לא תספיק להתחמק מהרימונים, אין לך סיכוי לשרוד במפה יותר מדי. המפה בנויה בצורה מושלמת למשחק 2 על 2 מקצועי, והמבנה היחודי שלה, שמצליח להכיל גם חללים סגורים, גורם למפה הזו לקבל ערך מקצועי גבוה מאוד ואפילו אופציה להיות המפה הטובה והקלה ביותר למשחקי 2 על 2.

ערך מקצועי: 8.5 מתוך 10
סוג לחימה: לחימה בשטח בנוי \ חלל סגור
כיף: 9 מתוך 10
ציון סופי: 8 מתוך 10

אתר הפורמים PBBan מדווח כי החל מחודש מרץ 2008, חברת EvenBalance החלה להחרים שרתי Call of Duty 4 שעברו תכנות על מנת לבטל את בדיקת ה-CD Key בכניסה לשרת, השרתים האלו ידועים יותר כ"שרתים פרוצים". שרת שהוחרם ע"י EvenBalance יציג שוב ושוב בצ'אט את הכיתוב:
*WARNING* This server is BANNED by PunkBuster ,ושחקנים עלולים גם לחוות לאגים, ירידות ב-FPS ואפילו התנתקות מהשרת.

הנה משהו שלא ראינו כבר הרבה זמן, חברה הנלחמת התופעת הפיראטיות ובעצם משנה את כל עולם המשחקים. היום בהבדל של כמה שעות השרתים הפרוצים בארץ מראים ירידה משמעותית בכמות השחקנים ואפילו אני, שנכנסתי לבדוק את השרתים הפרוצים בארץ חויתי ירידות FPS ולא יכולתי להמשיך במשחק.

אני חייב להוריד את הכובע בפני החבר'ה בפאנקבאסטר ו-EverBalance, שעוזרים להילחם בפיראטיות.
אז מה? מתחילים לראות את האור בקצה המנהרה, או שלא צריך לקפוץ קדימה מדי?

נכתב בתגובה ובהשראת כתבתו של איתן סבג, שאגב הייתה מאוד כיפית לקרוא, אבל המכשיר עצמו . . . . לא כל כך.

עם השקתו של ה-Wii Fit לפני כשבועיים העולם הפך למשהו אחר. לפני כן, היינו חובבי הבריאות היוצאים לריצות, לחדר כושר, לחוגים שונים ומשתתפים בכל פעילות גופנית אפשרית על מנת לרזות ולהראות טוב. לא עוד? ה-Wii Fit מציע למשתמש "חדר כושר" פרטי מול מסך הטלויזיה, בסלון, בחדר שינה או אפילו במטבח, אם תרצו לשלב אכילה עם פעילות גופנית - הכל אפשרי. תכניות הכושר בטלויזיה כבר לא מספיק טובות?

העולם משתנה

אפשר להרגע, תת-כותרת זו לא מכוונת אל כל העולם אבל בהחלט מכוונת להאוכלוסיה המודרנית בעולם, שמשתנה - עכשיו אנחנו צריכים משחקי וידאו כדי שיגרמו לנו לקום מהספה ולהתחיל לזוז קצת? מכשיר המיועד לגיימרים ואנשים שרוצים לעשות כיף עכשיו גם צריכים להזיע? בפעם הראשונה בה שיחקתי ב-Wii Sports פשוט הייתי המום מכמה שאנשים יעברו כדי לשחק במשחקים האלו. לא רק שהם לא כאלו מיוחדים, למה לעזאזל שמישהו ירצה להתעסק במאמץ פיזי לאחר ששילם יותר מ-1500 ש"ח על מכשיר לבן מלבני האמור לשמש למשחקי וידאו?

לדעתי המכשיר הזה הוא בדיחה. ראשית, אני מדבר על ה-Nintendo Wii, שאני חושב שהוא תירוץ לקונסולת משחק וזו לא הפעם הראשונה שאני אומר זאת - המכשיר הזה מיועד לקוריאנים ולילדים מתחת לגיל 10. באמת, לא מיצינו את מריו בפעם ה-10,000? כמה משחקי זלדה אפשר כבר לשחק ולהשאר שפוי? ועכשיו לוקחים את ה-Wii (שגם ככה גרם לנו כבר להזיע ולהראות קצת פחות מטומטמים משחקני Eye-Toy) והופכים אותו למכשיר כושר. חבר'ה - המדרכה בחוץ לא עולה כסף!

אז מה, נינטנדו? מרגישים אשמים על כך שהפכתם כל כך הרבה אנשים לחנונים שמנים היושבים על הספה 20 שעות ביממה ומשחקים במשחקים העלובים שלכם, שעכשיו אתם רוצים להפוך אותם לרזים, חטובים וגם באותה ההזדמנות להכניס אותם ל"כושר קונסולה"?

ובישראל?

כמובן שהפאנבויז של נינטנדו קיימים בכל מקום, וישראל לא יוצאת דופן. נכון, בישראל הפרסום של המוצר קטן יותר וחלק אולי לא ישמעו עליו לעולם עד שדודה ברכה תקנה להם אותו ב-Toys r Us במחיר מופרז של פי שלוש מהמחיר המקורי באמריקה, ואז אולי ידרכו עליו בחצי שעה הפנויה שיש להם בין סופר מריו גלקסי לפוקימון [אבן כלשהי]?

וכמובן שאישית, אני ממליץ על מנוי טוב לבריכה, לחדר כושר, לקבוצת כושר קרבי להכנה לצה"ל (למתגייסים שבנינו) או אפילו ריצה טובה פעמיים בשבוע מסביב לבלוק רק כדי לשאוף קצת אויר. אם כבר יש לכם Wii, זה מספיק כדי להכניס אתכם לקטוגוריה של בעלי Wii קטנים וחמודים ואתם באמת לא צריכים שיצחקו עליכם יותר כשחבר שלכם יכנס הביתה ויראה אתכם מקפץ בשמחה מול יפנית המלמדת לעשות אותך כושר.

מבין?