אלוהים אדירים - מישהו שם לב לאחרונה מה קרה לעולם? מתייחסים ל-GTA IV כאל יווני וזה מזכיר לי את מה שקרה עם Halo 3. בזמן ש-Halo 3 יצא העולם היה פשוט יותר, והמשחקים החדשים רק החלו לצאת. ההתרגשות לקראת השיבה השלישית של מאסטר צ'יף הלכה וגברה, וכל נושא בעיתונות הגיימינג העולמית, בין אם כתובה, מצולמת או אפילו באינטרנט היה קשור איכשהו למשחק הזה. אני לא מזלזל ב-H3, אבל אני חושב שהמשחק הזה קיבל יותר מדי ממה שהגיע לו ורואים את זה כי כפי שידוע הוא לא משחק השנה וגם לא זכה בכמות רצינית של פרסים.

ועכשיו, לאחר יותר משבועיים של כיכוב באייטם הראשי בויגיימס, אני עדיין תוהה אם למשחק מגיע את זה. הנה הגענו לתאריך המדובר: ה-29 לאפריל הוא התאריך בו אני כותב את השורה הזו אחרי שבדקתי בהרבה אתרים כדי להיות בטוח, גם הספקתי לראות את כל הציוני 10 שהמשחק קיבל והאמת שהמשחק נראה כמו Sims 2 עם הרבה מאוד Bloom. שימו לב ל-GameSpot - כל האתר מוקדש למשחק הזה. מה יש בו לעזאזל, מה?!

למה אתם מצפים מ-GTA IV? אני באמת חושב שנהנים ממשחקי GTA לזמן מאוד מוגבל. ברגע שהשגתי את העותק (המקורי בעטיפת הקרטון הרשו לו לציין!) של GTA: Vice City באמת שיחקתי הרבה, אבל בשלב מסויים אחרי הסוף המשחק מתחיל להיות מיותר. אותם הדברים, ואותם השטויות. המולטיפלייר אמור לשנות את זה, בעזרת השם. אתם חושבים שהרבה ישתנה מהמשחק הקודם, המצליח מאוד בויגיימס?

למרות כל הזלזול שהפגנתי כלפי המשחק הזה - כנראה שיציאתו רק תועיל לעולם הגיימינג: בחיפושי אחרי מידע אודות IV עברתי בכמה וכמה מקומות שמכריזים על שנת 2008 כשנה טובה יותר מ-2007 בתחום הגיימינג. זה קצת מטורף, לא חושבים? מה כבר היה לנו השנה, בסה"כ? Assassin’s Creed, בסדר . . . את האכזבה הגדולה של טום קלאנסי אנו עוד זוכרים, נכון? ואף אחד לא מתייחס ברצינות לחבילת ההרחבה של Command & Conquer 3 בתור משחק משמעותי, אפילו לא המעריצים שלו.

אני אמתין בסבלנות לביקורת של יאצי.
(לא יהיו פוסטים בערב-יום השואה, עמכם הסליחה)

גם אתם חוששים לשחק בהרבה משחקים, או לפחות להמשיך בהם מכיוון שאתם מפחדים מהמשחק? אני יודע שזו נראית שאלה מטומטמת במקצת אבל המחשבה הזו עברה במוחי בזמן ששיחקתי ב-Bioshock ומילדותי היו הרבה משחקים שהפסקתי לשחק בהם כגון Quake ו-Doom בגלל הסיבה הפשוטה: פחד. אכן, יש משחקים שאמורים להפחיד אותך כגון F.E.A.R או Clive Barker’s Jericho, אבל קרה לכם שהפסקתם לשחק במשחק לחלוטין (ואני כמובן מדבר על קמפיינים לשחקן יחיד) בגלל פחד?

חג האביב הגיע ולמזלכם מצאתם את האפיקומן! כמובן, סבא וסבתא מבטיחים לקנות לכם כל מבוקשכם ויש רק בעיה אחת: איזה קונסולה בוחרים? כן, השאלה העומדת בראשו של כל ילד ישראלי ממוצע היא השאלה המכריעה בין Microsoft, Nintendo ו-Sony. הקדימון הזה ממשיך לחיי הפרטיים כאשר נתקלתי בשאלה הגורלית המדוברת ונשארתי בפה ופעור ובלי יותר מדי תשובות. למה הדבר הראשון שמדברים עליו הוא "הארדקור" או "קאז'ואל"?

סוני, זה כל השוני.

כמובן כשמדברים על הקונסולה המפלצתית של Sony הדבר הראשון שעולה לראשינו (חוץ מהצבע השחור והמבריק) היא איכות המוצר הכל-כך משובח הזה, פלא טכנולוגי משולב ב-Blu-Ray וכמובן התמיכה הנהדרת בהגדרות גבוהות (HD). קונסולה שממשיכה שושלת של מכונות שעשו פלא לעולם המשחקים העולמי, בין אם זה מגוון המשחקים העצום של ה-PS1 או כונן ה-DVD וסדרות משחקים משובחות של ה-PS2 - בזמן יציאתה היו לה נעליים די גדולות למלא, והיא עשתה זאת באיטיות אך ביעילות.

הגודל בהחלט מתאים. GrillStation 3.

הפופולריות של ה-PS3 רק עולה וגוברת, וכעת עם ההצלחה המסחררת של Call of Duty 4: Modern Warfare, התמיכה ב-Blu-Ray - פורמט שמתחיל לתפוס תאוצה ועוקף את ה-HD בסיבוב - וכמובן האיכות ואריכות הימים קונה לקונסולה הבומבסטית של Sony כרטיס במועדון המצליחות. Home, סדרת God of War ואיך אפשר לשכוח את Little Big Planet - העתיד של ה-PS3 נשמע מוצלח מתמיד, והקונסולה בונה את מעמדה כאחת המכונות העמידות ביותר בשוק, איכותית ומוצלחת - עם הרבה ערך מוסף.

מאסטר צ'יף היה גאה.

פאנבויס של Microsoft, מה אתם משתוללים? הנה, הגעתי אל הקונסולה הלבנה (ואני לא מדבר על הקונסולה האקסלוסיבית לילדים ויפנים, עליה אפרט בהמשך) שהצליחה לשבות את לב קהל הגיימרים המתקדם יותר עם שמות מוכרים כמו Halo ו-Gears of War, שברה שיאים בתחום המשחקיות המקוונת עם משחק השנה Call of Duty 4: Modern Warfare והוכיחה את עצמה בתור קונסולה זולה, עם מגוון משחקים עצום ויכולות אונליין מטורפות - והכל ב-350$. אני כמובן מדבר על ה-Xbox 360.

כי בכל משחק יש פאבליק. Halo 3.

לכל דבר טוב יש חסרונות, ואי אפשר לא להתייחס לטבעת המוות שהרסה לכמה וכמה גיימרים את החיים (או לפחות את הוירטואליים) ואת כונן ה-HD, אולי לא נכלול כחיסרון, אבל בהחלט גרם לחברה לספוג מכה רצינית עקב הצלחת ה-Blu-Ray הנכלל בין השאר בקונסולה המתחרה של Sony. מה יש לומר על הקונסולה הזאת יותר מכך מחירה הנמוך, ההנאה וקהילת האונליין העצומה? הקונסולה של Microsoft הצליחה לבנות לעצמה שם של קונסולת "הארדקור", כפי ששמעתי בהרבה מדי מקומות, ואני לא חושב שזה נכון בכל המקרים.

כמובן, בקונסולה הזו יש כמות נכבדה של משחקים תחרותיים , אבל אני חושב ש-Microsoft רצו ליצור פה את הילד השערורייתי שמושך לכל שאר הבנות בצמות, אחד שבניגוד לכולם הוא יעשה זאת טוב יותר ולא משנה מה אחרים חושבים על דרך ההתנהלות שלו. המכונה הזו הצליחה ליצור קהילה עצומה של שחקני קונסולה כפי שלא ראו בעולם המשחקים בעבר, ושברה כמה שיאים לצד משחקים שוברי שיאים. עם מכשולים תקשורתיים ומערכתיים ה-Xbox 360 פתח עולם משחקים חדש ועצום - ולא במחשב האישי.

אש בעיניים, נונצ'ק בידיים.

יפני? קוריאני? בן 9 או סתם שרברב איטלקי עם שפם? אז בטוח כבר יש לך את ה-Nintendo Wii! הקונסולה שמכרה יותר מכל קונסולה אחרת, והיד עוד נטויה! הדעה שלי לגבי הקונסולה הזו מסתכמת בכך - לעולם לא אהבתי משחקי מריו או משחקים שבבסיסם מיועדים לילדים אך שובים את לב המבוגרים (לדוגמא; אנשים שנותנים ל-Super Mario Galaxy ציון גבוה יותר מ-Call of Duty 4). תקראו לי מיושן, אידיוט ואינפנטיל מושלם. אתם יכולים אפילו להגיד שאין לי מושג על מה אני מדבר, אך פי פעור כשאני מסתכל על העובדה המסחררת שקונסולה כל כך פשוטה הצליחה להמם כל כך הרבה אנשים, כולל אותי.

מישהו באמת רוצה להראות כך? Nintendo Wii.

בתור הקונסולה הזולה והפשוטה ביותר מבחינת חומרה בשוק, הגיוני שכל ילד יקבל מכשיר כזה ליום הולדתו (ה-10) ויהנה ממשחקים כמו מריו, פוקימון ואפילו סדרת Metroid, אבל כשהקונסולה מנסה להתפתח למשהו שהיא לא - היא נכשלת. קחו לדוגמא את משחק ירי החצים של לינק, או את FarCry. המשחק פשוט לא עובד על ה-Wii בצורה חלקה ולמען האמת הייתי מעדיף לשחק אותו על ה-X360 או אפילו יותר טוב - במחשב האישי. בלי דברים מיוחדים מדי, הקונסולה נשארת פשוטה וקלה מדי. זה באמת מה שמושך את אוכלוסיית כדור הארץ? . . . הגיוני.

ובסוף . . .

אין לי דעות חזקות וחד-משמעיות לגבי קונסולות, אך העובדה שנשארתי חסר תגובה לשאלה "גל, איזה קונסולה כדאי לי לקנות" הטרידה אותי והייתי חייב להוציא את התסכול הזה בכתב, ואני חושב שכל מה שכתוב פה (בצורה ישירה מאוד) איכשהו ימצא יום אחד כנכון. אז בקשר לשאלה שלכם, איזה קונסולה כדאי לי לקנות? אני אענה בפשטות ואני גם אגיד את דעתי, כי בסופו של דבר הדעות של כולם שונות וצריך להציג אותן. מקווה שאני אשאר בחיים לאחר מכן.

ברגע זה, אם היו מכוונים אקדח לראשי הייתי צועק בקול רם "!Xbox 360". קהילת COD4 ומשחקים אחרים שאני מחבב מאוד שופעת, המכשיר חביב וקל לשימוש ויש לי היסטוריה די טובה איתו. אבל בעוד כמה חודשים, אני מאמין שזה היה משתנה. משחקים שיתכן ויצאו על Blu-Ray, ירידת מחירים, שיפור חומרה, משחקים חדשים, Home וכל מני פיצ'רים אחרים היו גורמים לי לבחור ב-PS3, עם הידיים למטה.

אוח, אני מרגיש שהשאלה הזו הוציאה ממני את המקסימום.
בהחלט אחת מהשאלות שגיימר צריך להתמודד איתן בחיו, אין מה לעשות.

. . . ו א ת ם ? >:)

הכל התחיל כשקיבלתי את ה-Rainbow Six הראשון שלי ל-PS2. כל כך התרגשתי שסוף סוף אוכל לשחק במשחק חדש עם גראפיקה עדכנית בלי שאצטרך להסתבך עם ה"עכבר הלא נוח הזה" וכרטיס המסך המאובק שלי. אבא שלי (שקנה את המשחק ומשחק כיום לעיתים ב-COD4) ואני הסכמנו מיד שהמשחקיות מרגישה שונה וקשה בהרבה יותר לכוון ולהגיע לדיוק שאפשר להגיע אליו במחשב האישי. הסיפור ממשיך ליום בוא קיבלתי את ה-PSP החדש והנוצץ שלי ואיתו קיבלתי גם את Call of Duty: Roads to Victory, שבמקרה הוא ההתקלות הראשונה שלי עם משחקי ירי מגוף ראשון בקונסולה ניידת, כי לפני כן הכל היה בדו-מימד. גם שם, עוד לפני שניגשתי לעולם המשחקים המקצועי יותר במחשב יכולתי להרגיש את השוני הניכר בין המחשב לקונסולה, כשזה הגיע לנוחות השימוש.

מאז ועד היום טענתי ואמשיך לטעון שמשחקי FPS בקונסולות עם בקרי-משחק הם פשוט לא אותו הדבר כמו החוויה הבלתי יתוארת של משחקי יריות במחשב. אפשר לשים לב גם שברוב העולם, הטורנירים הגדולים מתבצעים בסופו של דבר על המחשב. איך יתכן מצב בו קונסולות משחק, מכונות הבנויות אך ורק למטרה אחת ויחידה: חוויית משחקי מחשב שבשורשיה אמורה להתחרות עם המחשב האישי, מפסידה בקרב על השליטה?

בחיפוש אחר גיימרים שיוכלו לגבות טענה אחת מן השתיים נתקלתי בדן (אותו אני מכיר מ-COD4 כ-Han) שבין השאר נתן לי את ההשראה לפוסט הזה, והוא גיימר שאוהב לגוון ומחזיק בקונסולות ה-Wii וה-DS של Nintendo לצד Sony PSP ומחשבו האישי החזק.

Call of Duty 4: Modern Warfare, PC, Xbox 360, PS3, Nintendo DS

"ההבדל העיקרי בין משחק FPS למחשב לבין משחק FPS לקונסולה הוא השליטה. לא גרפיקה, לא אונליין, בסופו של דבר השליטה היא מה שקובעת. כמובן שהשליטה יכולה לשנות משחק לגמריי, מגרסת המחשב לגרסת הקונסולה" טוען דן.

אני נוטה להסכים עם טענה זו משום שמשחק טוב אמור בראש ובראשונה להיות נוח לשחקן המשתמש בו, אחרת אין שום דרך להצליח במשחק שלא מאפשר את הנוחות המירבית, למרות שהמשחקים אמורים להציב אתגר כלשהו לשחקן. ברגע שאתה שם בקר קונסולה בידיים של שחקן אחד, הרמה שלו מול שחקן המחשב תצנח באופן מיידי. אולי אתם זוכרים שמפתחי Unreal Tournament 3 דיברו על קרוס-פלטפורמה במשחק שלהם, למה אתם חושבים שהתכנית הזאת ירדה לטמיון? שחקן מחשב המשתמש בעכבר נגד שחקן קונסולה עם בקר, בשביל שחקן הקונסולה הקרב מופסד מראש.

"העכבר מאפשר שליטה מלאה ומושלמת, הכי קרובה למציאות שאפשר, כאשר מדברים על שליטה מגוף ראשון. חופש התנועה של היד מדמה את חופש התנועה של הגוף, יותר מאשר חופש התנועה שאפשר לעשות על ידי 4 מקשים בנפרד, או ג'ויסטיק שבקושי זז." אומר אור, שחקן Counter-Strike - שלמרות שהוא אולי "משוחד", מציג את הנתונים כפי שהם: שום כפתורים או ג'ויסטיקים יכולים להגיע לדיוק של עכבר אופטי. "חופש התנועה הוא דבר מגביל בקונסולות. נסה אתה לעשות סיבוב של 160 מעלות ימינה, לפגוע ל-2 אנשים בראש, לחזור 95 מעלות ימינה, ולהמשיך להרוג אנשים בעזרת שלט קונסולה…"

אפילו היצרנים הבינו את הנושא הכאוב ובשנים האחרונות זכינו לראות ז'אנר חדש שליווה אותנו בהרבה משחקים מפורסים כגון Gears of War ו-Syphon Filter ובנה לעצמו מוניטין של סוג משחק יעיל וטוב על קונסולות המשחק. השיטה בז'אנר המשחק הזה היא לא שאתה מפעיל את הנשק, אלא שולט על השחקן כולו וזווית הראיה מופנת אל גבה של הדמות - דבר שהופך את המשחק עצמו לקל יותר לשימוש, וזה מוכח. Gears of War היה הרבה יותר כיפי וקליל, שלא נדבר על נוח , מאשר Halo 3 או Call of Duty 4 כשאתה צריך להזיז את הג'ויסטיק באיטיות לעבר המטרה.

Syphon Filter, Sony PSP

"היום משחק בגוף ראשו עוברים התאמה לקונסולות כדי לפשוט אותם לשחקן הקונסולה." אומר נדב, שחקן Xbox 360 ותיק, "משחקים כמו אנריל טורנמנט 3 הפכו לאיטיים יותר על ה-PS3 כדי שיהיה אפשר לשחק אותם עם שלט" ומציין כי "אולי רוב השחקנים לא שמים לב לזה אבל במשחקים כמו היילו הכוונת "ננעלת" באופן עדין כך שלפעמים אפילו כשאתה לא בדיוק עוצר את הכוונת שלך על האוייב במדוייק, המשחק מתקן אותך קלות."

האם זו המציאות בה אנחנו רוצים לחיות? כשהמערכת לא מצליחה לספק את הסחורה היא באה לעזרתך ומחזיקה לך את היד לאורך כל המשחק, תרתי-משמע. זה לא פיתרון, זו בריחה מהפתרון. "אפשר להגיד שקונסולות גרמו לפישוט המון מערכות בעולם משחקי הירי, מחיים נטענים אוטומטית ועד צמצום מספר הנשקים שהשחקן יכול לסחוב בגלל מגבלות השלט מול מקלדת/עכבר וכמובן העובדה ששחקני קונסולה הם הרבה יותר "קז'ואלים" משחקני מחשב." וזה רק ממחיש את חוסר התחרויותיות בעולם הקונסולות של ימינו.

Halo 3, Xbox 360

בסופו של יום שחקני הקונסולה הותיקים ישארו לתמוך בשלט החביב עליהם בזמן ששחקני ה-PC יעמדו על שלהם בכל מה שקשור לדיוק. איך קורה מצב שבמערכת שלא בנויה בבסיסה למשחקים, במחשב, אפשר להשיג דיוק מקסימלי - בזמן שבמכונה הבנויה למשחקים בלבד נאלצת לקחת צעד אחורה בכל מה שקשור לנוחות השימוש במשחקי ירי במצב ראשון. כל שחקן צריך להתנסות במה שהוא טוב בו, אך היצרנים צריכים למצוא פיתרון יותר ריאלי למצב משחקי היריות, ולא רק להתחמק ממנו, כי אחרי הכל אולי הז'אנר הכי מאתגר ומעניין בעולם משחקי המחשב הוא אכן הז'אנר עליו כתבתי כבר 8 פסקאות, והקונסולות פשוט מתקשות לספק את הסחורה.

התרשמתי מאוד, מאוד לרעה כששיחקתי לראשונה ב-Turning Point: Fall of Liberty (שמעכשיו אני אתייחס אליו אך ורק כ-FOL) ואחרי היום-יומיים הראשונים לאחר שקיבלתי אותו פשוט הפסקתי לשחק כי המשחקיות, למען האמת הייתה די מזעזעת. המשחק מתרחש בשנות ה-30, בקירוב, בזמן שבונים את כל גורדי השחקים הגדולים שלפתע מופיעים בשמיים אלפי מטוסים וספינות אוויר מהצבא הגרמני של אז (יו נואו, נאצים וכאלה) ומתחילים לתקוף את העיר. כמובן שחבורה של אנשים די מטרידים תופסים אותך ברכבת התחתית, זורקים לך רובה לידיים וצועקים עליך "לך לירות בנאצים!". אהה..אוקי…בסדר..אני אלך.

Assassin’s Creed - אולי גולת הכותרת במשחקי העבר מאז ומעולם, משחק שקיבל שבחים על ארכיטקטורה מדוייקת להפליא של הערים בעבר, במיוחד עכו וירושלים, משחק שהדהים אותי והיה די כיף לשחק בו, אבל מה הקטע עם האלמנט העתידני שבמשחק? ראשית, הרגשתי כאילו אני בפורטל, אני ממש לא מבין את הקטע שכל פעם שאתה רוצה להיכנס למשחק, אתה צריך לעבור דרך ה-Animus, שהיא כמובן המכונה ששואבת ממך את הזכרונות, או משהו כזה, וגורמת לך לחיות את העבר שלך ובמקרה שאתה מת, אתה לא באמת מת, אתה רק יוצא מסנכרון.

למה מפתחי המשחקים מתעקשים לקחת משהו כל כך יפה וטהור, כמו משחק עבר טוב או משחק עתידני רצחני ומשוכלל ולערבב בניהם? FOL נותן לך פרספקטיבה חדשה על העבר בצורה עתידנית ביותר, עם ספינות אוויר משוכללות כמו שבטוח לא היו בעבר, טנקים שנראים כמו רובוטריקים, לפחות הרובים נשארו בערך כפי שהם היום ב-Call of Duty 2. אני פונה גם ל-AC, כמובן! תחשבו איזה מגניב היה AC אם היית פשוט משחק את אלטייר, ולא מתערבב עם דזמונד, הברמן המסוקס מהעתיד, ובלי כל הבעיות האלה כל פעם שקורה משהו מרגש והמכונה מקבלת התקף אסטמה?

עוד לא הספקתי לשחק ב-Rising Eagle, משחק הפעולה הישראלי הכל כך מדובר, כרגע אני מוריד אותו ונמצא ב-58%, אבל הנה משחק עתידני, שלפי מה שראיתי ושמעתי מצליח להכניס את העתיד לעתיד. ומה לגבי Frontlines: Fuel of War? משחק עתידני מהדרגה הראשונה - אני מודה, כפי שכתבתי כבר בסיקור שלי בעבר, שהתאהבתי! שלא לדבר על Unreal Tournament 3.

מכינים משחק על העבר? קופצים בזמן לעתיד?
אנא מכם, אולי תישארו בקונספט אחד?

בסופה"ש הזה, זאת אומרת, אתמול בלילה ערכנו אני וכמה מחברי "על האש" טעים וממלא, שיחקנו ב-PS2 הישן והטוב וכמובן על-פי מיטב המסורת, LAN Party כמו שאנחנו יודעים לעשות כל חג, כדי לעבור את סוף השבוע בטעם טוב. אז לא רק שהספקתי לקרוע כמה חברים שלא משחקים COD4, גם שמתי את ידי על עותק חדש של Rainbow Six: Vegas 2. היו לי הרבה ציפיות מהמשחק הזה, ואלו רק רשמים ראשוניים, כי . . . כמה אפשר לשחק?

המשחק מתחיל בצורה די שונה מקודמו, לא קשורה אליו בעליל ומציגה את הממשק החדש והמעודכן של המשחק - שעכשיו נכנס קצת לסגנון משחק של עליית רמות, יצרת דמויות, והשגת ציוד ממשימות שאותם אתה (או את) משלים לאורך הדרך. בתחילת המשחק אתה יכול לבחור בין אם אתה רוצה להיות חייל או חיילת (אז כמובן שבחרתי חיילת) ואפשר אפילו לשים את הפנים שלך מתמונה שצילמת על הפנים של הדמות שלך. זוכרים את זה מ-Tony Hawk’s Underground? עכשיו הם נזכרו להחזיר את זה.

ככל שאתה מתקדם במשחק אתה עולה רמות, משיג נשקים וציוד חדש, חולצות, מגינים, ושאר ירקות. הקטע הזה די מגניב, רק שהוא מיושם בצורה לא כל כך מגניבה. צורה מאוד משעממת ובנאלית. משחק שיוצא ב-2008 לא אמור להכיל ממשק משעמם כל כך, ממש לא. גם המשחקיות ככה. לך לפה, תירה בבחור הזה, ותמשיך (או תמשיכי!) להתקדם. הצוות מעכב אותך כל פעם מחדש. לא משנה איפה תתן את הפקודה, הם תמיד יסתכלו ימינה ושמאלה כל פעם שהם עוברים סנטימטר נוסף. חבר'ה, עם כל הכבוד ליחידות מיוחדות, אין לי זמן בשבילכם.

עוד נקודה שממש הרגיזה אותי, בדיוק כמו במשחק הקודם, היא הגראפיקה. Ubisoft, אם כבר קניתם זכויות להשתמש במנוע כל כך נהדר כמו Unreal Engine 3, אולי תעשו בו שימוש כמו שצריך? R6V2 נראה בערך כמו רבע מ-Unreal Tournament 3, ואי אפשר לשנות את ההגדרות לגבוהות מדי. מתים מהר מדי, המקשים בדרך כלל לא נוחים, וצריך לשנותם די מהם, ובסה"כ - Ubisoft, שאולי ההצלחה של Assassin’s Creed קצת עלתה להם לראש, לא התחשבו ממש בכל המגרעות של המשחק הקודם ופשוט בנו משחק חדש על מנוע ישן. עברה . . . שנה? משהו כזה? איך יכול להיות ששום דבר לא השתנה?

כנראה שאני אצטרך לסיים את המשחק.
נתראה בקזינו.

אחרי שהוצאת משחק עלוב (UT3) שגרם לי לפרוש ממה שפעם הייתה סדרת המשחקים האהובים עלי (UT) עכשיו אתה נזכר להסתכל לכיוון הקהילות?
אדון מארק הנכבד מסר לחבר'ה מ-Rock Paper Shotgun (לינק בצד הבלוג) שכרגע הם חתומים על חוזה עם חברת Electronic Arts על יותר מחמישה כותרים שישתמשו במנוע אנריל 3. אין לי שום טענה לגבי המנוע, אבל יהיו כמה וכמה שיסכימו איתי ש-UT3 הוא ירידת מדרגה עצומה (בערך 12 קומות) מהכותר הקודם בסדרה, 2004.

ומארקי מסר עוד משהו. סוף סוף, אחרי כמעט חצי שנה ש-UT3 בשוק הגיימינג העולמי, מתחילה תחרות Make Something Unreal למשחק החדש. מי שלא יודע על מה מדובר; מדובר בתחרות מודינג על המנוע הנוכחי. משחק, מפה, מוד, נשק, רכב - כל מה שאפשר ליצור, נחשב. והזוכה המאושר . . . זוכה במליון דולר בחסות Intel הנדיבה, שלא רק תומכת דרך המעבדים שלה במנוע, אלא גם נותנת ספונסר נדיב ביותר.

לפורום Unreal Tournament.

ראיתם את כל הקלאסים הנחמדים והמקצועיים להפליא בפוסט הקודם שלי. לא אהבתם? לא מצא חן בעינכם? לא עבד לכם כמו שהיה כתוב אצלי? לא לדאוג, הנה לכם מדריך קטן עם יתרונות וחסרונות לתחליפים של הרובים והקלאסים מהפוסט הקודם. אחרי בדיקה אינטנסיבית במשחק, הנשקים האלה הוכיחו את עצמם כסגני-המשנה לקלאסים המוצלחים ביותר.

M16A4

נכוןהתעצבנתם בפעם הראשונה שגיליתם שה-M16 המפורסם הוחלש ויורה צרורות בלבד?
מסכים, גם אני. אבל מי אמר שזה פחות טוב?

הרובה הזה כבר משוחק זמן רב במשחקים רשמיים, והוכיח את עצמו כרובה מדוייק וחזק, בדיוק כמו ה-G3. מה שהופך אותו ליותר טוב מה-G3 זה היעילות של הרובה הזה. צרור אחד הורג בנאדם, וקצב האש בצרור גבוהה. אם יש לך את הדיוק הדרוש, להרוג עם הרובה הזה יהיה בשבילך טיול בפארק.

הטוב

• מדוייק יותר מה-AK-47, חזק יותר מה-.M4
• פועל מעולה בטווח רחוק-בינוני כשמכוונים בכוונת.
• יריה מדוייקת של צרור הורגת בפעם אחת.

הרע

• כוונת מסובכת שלוקח זמן להתרגל אליה.
• קצב הירי בין צרורות איטי. פיספסת צרור? יש סיכוי שהקודם היה גם האחרון שלך.
• דורש אימון לפני שליטה מלאה בנשק.
• חלש מטווח קרוב.

MP5

כולנו מכירים אותו. מגיע עם קלאס ה-Spec Ops המוכן עם הטבות משוגעות לחלוטין, וזה אחד הרובים המפורסמים בעולם משחקי המחשב הנוכחי. אין מי שלא מכיר אותו כנשק של יחידות מיוחדות. שקט, קל, אך קטלני ביותר. אני בטוח שכבר ניסיתם אותו, אבל חשבתם עליו כתחליף מעולה כאשר ה-AK-74 מציק לכם?

הטוב

• קצב אש מהיר וקטלני
• כוונת ברזל יעילה ומדוייקת
• בתור תת-מקלע, מאפשר תזוזה מהירה
• עובד מעולה אפילו כשמחובר אליו משתיק קול

הרע

• כדורים חלשים במקצת
• טעינה איטית מהרגיל, אבל בקושי מרגישים.

באמת שאין לי דברים רעים להגיד על הרובה הזה.
הוא מאוד בסיסי, קלסי ונוח לשימוש. מה עוד צריך מרובה?

M14

אין מה לעשות, אי אפשר להתעלם מהנשק המדהים הזה. עמוק עמוק בתוך קטגוריית רובי-הסער, מתחבא רובה מאסיבי וחזק בטירוף, העונה לשם הקוד "M14". מישהו ניסה לשחק עם זה? אני חושב שכל מה שראיתם זה היה רתע. בשביל לראות את הטוב ברובה הזה, צריך להסתכל קצת יותר בקירוב.

הטוב

• כדור אחד בדרך כלל הורג בפגיעה מדוייקת
• עוד טוב גם בריסוס רנדומלי מטווח אפס
• האופן בו הוא עובד, יריות בודדות, גורם לך לדייק הרבה יותר
• מחזיק בנזק הגבוה ביותר בקטגוריית רובי הסער

הרע

• כוונת מסורבלת בדיוק כמו ה-M16
• רתע עצום בשביל רובה סער
• בודדת. לאנשים מסויימים זה יהווה חיסרון.

So there you have it.
עכשיו אני חושב שאתם מוכנים לצאת למשחק עם משהו אחר משל כולם, לפוצץ - ועם טאץ' מגוון יותר. יש לזכור שהרובים האלה דורשים אימון, לפחות ה-M16 וה-M14, שניהם רובים לא פשוטים לבצע בהם הריגות. אבל אל דאגה, בזמן קצר גם אתם תהיו מקצוענים - ולאו דווקא בנשקים הקונבנציונליים.

הרבה אנשים פונים אלי, בין אם זה בשרת הקהילה או בפורום, במסנג'ר או ב-mIRC, בכל מקום ואפילו ברחוב (הלוואי) אנשים שואלים ותוהים מה אני הייתי עושה. לאו דווקא מהיותי "פרו" (מה שאני לא), אבל אולי דווקא בגלל המדריך הקודם שלי על COD4, על שילובים טובים בין הטבות לנשקים מסויימים בחלק החשוב ביותר במשחק - Create-a-Class. בלי יותר מדי דיבורים, ניגש לעבודה. אחרי המדריך הזה, אני מקווה שתקבלו פרספקטיבה שונה לחלוטין, ותוכלו להתחיל לשחק ברמה מקצועית, PCWים (Practice Clan War) או תחרויות מקצועיות ב-ClanBase, אתר תחרויות הגיימינג הגדול בעולם.

Assault

כמובן שהתקפה היא המילה העיקרית ב-COD4. בלי התקפה טובה, אין ניצחון, ובלי ניצחון, כולם סתם יהיו מבואסים וחבל. הנשק אולי הכי משומש במשחק, וגם במשחקי יריות תחרותיים-מציאותיים הוא כמובן הקלצ'ניקוב, ה-AK-47 המפורסם והידוע. הנשק הזה חזק, מדוייק וקטלני בידיים הנכונות, ויכול לנצח סיבוב שלם בכוחות עצמו אם משתמשים בו כראוי. בעבר, חשבתי שצריך כוונת Red-Dot אופטית כדי לירות מדוייק עם נשק שכזה. אבל היום? הצחקתם אותי. כוונת הברזל (שנראית כאשר לא משתמשים בשום כוונת אחרת, היא בעצם הכוונת הבנויה על הנשק מהתחלה) של ה-AK-47 כל כך מדוייקת וטובה שלא צריך שום עזרה אופטית.

אם עכשיו עברתם מ-Red-Dot, אני מבין אתכם לגמרי. נכון שקשה לכוון? גם אני הייתי בנהר הזה, אבל גם אותו עברתי. כפי שאומר המשפט האנגלי הידוע, "Practice Makes Perfect" - מה שאומר שאתם צריכים להתחיל לשחק אך ורק ככה, ועם הזמן, תהיו מקצוענים כפי שהיית עם הנקודה האדומה. אתם בטח חושבים על Steady Aim, ההטבה שמאפשרת יריה מדוייקת יותר, נכון? לא ולא גבירותי ורבותי, אולי תתפלאו לשמוע, אבל שימוש בכוונת הברזל של הקלצ'ניקוב גורמת לרובה לקפוץ הרבה פחות. לא מאמינים? תנסו.

אז את הקצפת כבר יש לנו, איפה הדובדבנים? על כל מה שקראתם בשתי הפסקאות האחרונות מצפים בשכבה דקה אך טובה ומספקת של ההטבות המתאימות. נתחיל בהטבות הצד, ההטבות בצבע הכחול לא נותנות לנו דברים דימיוניים, אלא דברים מוחשיים כגון רימונים, מוקשי לייזר ותחמושת. במקרה הזה, האפשרות השלישית היא הטובה ביותר. Bandolier היא הטבה מפורסמת ושימושית ביותר שנותנת לך יותר כדורים ומאפשרת להרג להמשך בצורה חלקה. ההטבה הבאה ברורה מאליה, Stopping Power יתן ליריה שלך יותר עוצמה וכוח, כך שתוכל להרוג אנשים בקלות יתרה. ומעל הכל, Extreme Conditioning, שמאפשר ריצה למרחקים ארוכים יותר, ומהירה יותר. בין אם אתה בורח מהאויב, ממהר להשיג את הפצצה או רודף אחרי פושע נמלט - זו ההטבה האולטימטיבית. עכשיו שים על זה איזה Flash Grenade וצא לדרך!

Spec Ops

אין אחד שלא אוהב לשחק עם רובים קטנים ומהירים. רובי צעצוע כאלה, שהטריק שלהם הוא מהירות הירי והקטלניות. אחד מתתי-המקלע האלה הוא האהוב עלי ביותר, ה-AK-74u, שלא להתבלבל על הקלצ'ניקוב, הוא גרסה קטנטונת שלו, ומהירה הרבה יותר. המיני-קלאצ' הזה הפך להיות הבחירה שלי במקום הקלצ'ניקוב הגדול, ברוב המקרים. הוא קל יותר, אפשר ללכת איתו באיטיות, בשקט, אבל עדיין במהירות הליכה נורמלית ושלא ישמעו אותך בכלל, וקצב האש שלו מטורף - מה עוד אפשר לבקש?

עם קלאס כזה, מילת המפתח היא "מהירות". כמובן שמילת המפתח היא בעצם "כח מטורף", אבל הדגש פה הוא על מהירות, וביצוע יעיל של הריגות קצרות אחת אחרי השניה. וזה עובד, כשמצויד בהטבות הנ"ל - Bandolier, Stopping Power ו- Extreme Conditioning הקלאס הזה בלתי מנוצח. הנשק הזה גם יעיל בריסוס על ומעבר לקירות, והוא פשוט הנשק החמוד והמושלם. אחרי הכל, יכול מאוד להיות שזה הנשק הכי טוב ויעיל במשחק. נקודה.

Sniper

מי לא אוהב את הצלף? בעצם, מי כן אוהב את ה"מזליסט" הזה שדופק בך יריה מ-500 מטר מאחורי קיר בטון בזמן שאתה מתחבא מאחורי שולחן? אה, אותי זה משעשע, כי בסך-הכל אני מחזיר לו באותו מטבע, בעזרת האמצעים הבאים. פה יש התלבטות רצינית, במיוחד בשבילי. יש פה שני רובים עיקריים שאני מחשיב, וכמובן כל מי שמבין משהו, לטובים ביותר במשחק. רובי ה-Bolt-Action, עם טעינת הכדורים היחידים בניגוד למחסניות, ה-M40A3 וה-R700 נותנים חתיכת מכה למי שמעז להתקרב, או בעצם, לכל אחד בטווח. ההבדל בניהם לא גדול. ה-R700 הוא רובה מסיבי יותר, בזמן שה-M40 קטן יותר, ומהניסיון שלי, קל יותר לשימוש. הבחירה פה היא אישית, תשחקו עם מה שנוח לכם. אישית - הכנתי קלאס לכל אחד מהם, למקרה שאני ארצה לגוון קצת.

מה לגבי ההטבות? פה יש קונפליקט עם שחקנים מסויימים על אופן ביצוע הצליפה. Bandolier ו-Stopping Power נכנסים לפה בלי שום ויכוח - אך הויכוח הוא בעצם על ההטבה הירוקה, והקרב הוא בין Extreme Conditioning ל-Iron Lungs.

Extreme Conditioning
יתרונות:

• ריצה מהירה למקומות צליפה.
• תזוזה מהירה למקרה שעולים על מיקומך
  

חסרונות:

• זמן נשימה קצר יותר לצליפה

Iron Lungs
יתרונות:

• זמן צליפה ארוך יותר
• האפשרות הראשונה מאפשרת יותר הריגות

חסרונות:

• אתה לא תגיע ראשון למקומות הצליפה, לא ולא.

איפה? בחיפו!

וכבונוס קטן, הוספתי במאמר תמונות למקומות צליפה, זריקת רימונים, וכד'
מקווה שנהנתם, ועד הפעם הבאה, אל תהססו לשאול כל שאלה.

המשך יבוא.

איפה גיימר שמשחק בשביל הכיף הופך לבנאדם שגיימינג היא העבודה שלו? לאן אנחנו הולכים בסופו של דבר? וכמובן, מהי משמעות החיים?

אוקי, דלגו שניה על השאלה האחרונה, אבל קחו את השתיים שלפניה ברצינות יתרה. לאן כולנו הולכים עם מה שאנחנו עושים? גיימרים שמשחקים בשביל הכיף קיימים משחר הבריאה (או יותר נכון, בערך מתקופת אטארי), אלו ההורים של הצעירים מבנינו, או אנחנו לפני כ-25 שנה. האם כולם נשארים בסוף גיימרים "בשביל הכיף"? ברור שלא. בעשור האחרון, שלא נדבר על השנים האחרונות, אפשר לראות כמות עולה וגוברת של אנשים שמשחקים כדי לנצח. שחקנים מקצועיים שחיים את המשחק ועברו לשחק רק בשביל ה"היי" שהם מקבלים כשהם מנצחים תחרות.

אז מאיפה הכל מתחיל?

משחקים כגון COD4, קאונטר-סטרייק, ושלא נדבר על World of Warcraft וסצנת ה-Starcraft במזרח הרחוק, שדוחפים אותך להיות הכי טוב שאפשר, להשקיע את הנשמה במשחק אך ורק בשביל הניצחון - בטענה שבשלב מאוחר יותר יגיע גם הכסף. האם אנחנו מתפתחים, או רק מוסיפים הנאה למשהו שאנחנו כבר אוהבים מספיק?

בחיי פגשתי כמה גיימרים מקצועיים ויצא לי לדבר עם כמה על התעשייה ועל התחרותיות. זה נראה כאילו כל התשוקה והכיף כשמקבלים מהמשחק נעלמים לטובת התאווה לניצחון והכסף. כמובן שזה לא משהו שכולנו שואפים להיות. תמיד יהיו את אלה שיקחו הכל בקלילות ועל כל הפסד יגידו: "לא נורא" וימשיכו הלאה, כשמהצד השני אפשר לראות אנשים מתוסכלים מכל הפסד ברמות שלא יתוארו.

ג'ארט קייל כ-ג'רמי "the_pwnerer" בסדרה Pure Pwnage

כששיחקתי לראשונה Quake II, בחיים לא דמיינתי שאני אשב פה היום ואכתוב בבלוג שלי על גיימרים מקצועיים ואשחק במשחקים ששורפים לי יותר זמן משינה. אולי זה כי הייתי בן 7 בערך, אבל זה לא משנה את העובדה שלא כל הגיימרים מתחילים את סוג החיים הזה במחשבה על העתיד. רובם ככולם מתחילים מתוך הנאה, ובהמשך הדרך, הכישרון והמקצועיות שהם צוברים יביאו אותם לנקודה מסויימת בין אם הוא ימצא את עצמו בתחרות הספורט האלקטרוני באירופה או ב-1:00 בלילה, כשמשעמם לו, נכנס לשרת ונרגע קצת אחרי יום עבודה עמוס.

אז התשובה לשאלה שהצגתי בהתחלה - מאיפה זה מתחיל - בעצם לא נענתה פה. יכול להיות שאי אפשר לדעת? אני לא חושב שילדים קטנים שמגלים לראשונה את משחקי היריות או משחקי התפקידים יודעים שאנשים מבוגרים יותר עושים מזה כסף. אז איפה בעצם אנחנו הופכים להשתמש במה שהשגנו בדרך לטובתינו האישית, ולאו דווקא בשביל הכיף שבעניין?

ג'ונתן "Fatal1ty" וונדל

אני חייב לזרוק לפה את דעתי האישית. בחלק מהמקרים, התחרותיות ועצם התשוקה לניצחון לא בהכרח סותרים את הכיף. אני לא גיימר מקצועי, גיימינג - פשוטו כמשמעו - הוא לא העבודה שלי. אבל כמובן שאני נהנה מהניצחון, בין אם זה במשחק ציבורי גדול ובין אם אני משחק בגאט'ר כלשהו באירופה בשרת סגור ומאורגן לפי חוקי האתרים הטוב בעולם. האם הכיף והתחרויות סותרים אחד את השני?

העלתי פה כמה שאלות כדי באמת לראות מה קהילה (גולשי Vgames) שמורכבת ברובה משחקנים שמשחקים בשביל הכיף, לעומת הקומץ שהפך למקצועי, יכולים להגיב לשאלות קשות כמו אלו. שאלות מהותיות על עולם הגיימינג. אז, לאן אנו ממשיכים מפה?