לאחר שנים של ציפיה (כן, שנים) מגיע אלינו סרט פראגים חדש מבית היוצר של Shookies, הלוא הוא תום מרום, אחד מהשחקנים הבולטים בקהילת UT2004 ו-Call of Duty 4 שעשה שינוי מקצועי קטן ולמד בשנה האחרונה עריכת סרטים באופן אינטנסיבי. אחרי שעות של למידה על תוכנות Sony Vegas ו - Adobe After Effects נולד הסרט הישראלי ה"אמיתי" הראשון - Israe1337.

הכל התחיל לפני כשנתיים, כשקהילת UT2004 הייתה בכלל באתר גיימר, צוות הניהול היה שונה והאנשים לא היו אותם אנשים. כבר אז עלה הרעיון ליצור סרט קהילה שישתווה לקהילות אחרות בעולם, ספציפית לקהילה הפינית הידועה בסרטיה המוצלחים והפופולריים. לאחר רעיונות חוזרים ונשנים ליצירת סרט ישראלי עדכני ע"י כמה וכמה יוצרים שונים, נפל הנושא בין הכיסאות, עד שבסוף שנת 2007 הוחלט כי לסרט החדש יקראו Israe1337, עכשיו רק נשאר לראות מי יצליח ליצור אותו כמו שצריך.

הסרט עבר בין כמה וכמה ידיים עד שלבסוף הגיע הסרט לידיים של תום. תום לקח את הסרט לידיו ובמשך השנה האחרונה, לפרקים, עבד תום על הסרט. "המטרה שלי זה לסיים את הסרט לפני הגיוס", אמר לי תום בקיץ שעבר. לזכות תום יש להגיד כי הייתי נוכח בחלק גדול מעשיית הסרט, העלאת הרעיונות והחשיבה בכלל, ותום עשה זאת ברובו לבד וללא עזרה גדולה מאף אחד. ראו שהבנאדם יודע מה הוא עושה.

כעת ניתן לראות את המאמץ וההשקעה בהן נעשה הסרט הזה, מאלמנטים מסובכים ויפייפיים מתוכנת האפטר-אפקטס עד לעריכה ותזמון מדוייקים בתוכנת הוגאס של סוני, תום שלנו הצליח לעשות מה שהמון (כולל אני) לא הצליחו לעשות, והוא עשה זאת תחת לחץ, לימודים, ובתקופה האחרונה אפילו צבא. הסרט מציג את היכולות הישראליות במשחק וניתן בהחלט לראות כי הקהילה המזרח תיכונית הקטנטנה שלנו לא נופלת משום מדינה באירופה, גם לא בעריכת סרטים

תחממו קצת פופקורן, שימו קצת קרח בקולה וכוונו את הווליום למקסימום.
זהו Israe1337, עבודה ישראלית נטו. תהנו.

להורדת הסרט

לדיון הסרט בפורום UT של ויגיימס

לצערי הפוסט הזה הוא לא חזרה שלי לבלוג או למשחק, הצבא לא כל כך מאפשר זאת.
במקרה של "הפיכה צבאית" (לול) כלשהי שתאפשר לי לחזור, אחזור.

אוקי, COD5 יצא. ביג דיל. לדעת חברי המלומדים שמשחקים ביחד איתי באופן מקצועי למדי ב-COD4 המשחקים שמוציאה Treyarch בין-לבין המשחק הרציניים של סדרת קול אוף דיוטי "האמיתית" הם סתם משחקי שאמורים למלא את החלל ואת הזמן שיש בין משחקים.

COD1 היה מעולה, אך United Offensive היה פשוט חורבה. COD2 היה ממש ממש מוצלח אבל COD3 בקושי הגיע למולטיפלייר. COD4 הוא המלך הבלתי מעורער של משחקי הירי מגוף ראשון בזמן המודרני, ועפ"י הנתונים הנ"ל המראים שהמשחק החדש, World at War אמור להיות נוראי. פה הם טעו.

בחזרה לעבר

למה? אחרי כל כך הרבה תחנונים חזרתם למלחמת העולם. ובשביל מה? בשביל לראות שוב את אותם הנשקים? לא נמאס לכם כבר ליצור מודלים של ה-MP44 עם המכלול העגול שנראה כמו צינור מתכת, או התומפסון, האמ-אמא של כל נשקי שנות ה-40 המוקדמות שזכינו לראות כל כך הרבה פעמים בעבר? אישית, נשבר לי מזה כבר בזמן כשבדקתי את Brothers in Arms החדש.

ת'אמת? הפעם דווקא די נהנתי.

לאחר שבועיים-שלוש של יום יום בבטא הפתוחה של COD5, דווקא התאהבתי במשחק בצורה מוזרה. כמובן, את הנשקים האלו ראינו כבר כל כך הרבה פעמים, אבל COD5 מכניס להם חיים. כמובן, סוף סוף יש לנו גם הטבות (Perks), ארטילריות, מטוסי ריגול וכלבים! יש שם פאקינג כלבים! והיי - סוף סוף אפשר להרוג נאצים בגראפיקה חדשנית!

אני לא אשקר: למרות מה שכולם אומרים ולמרות מה שכמה מהשחקנים הטובים ביותר ב-Call of Duty 4 בארץ חזרו ואמרו, אני דווקא אהבתי את המולטיפלייר. הוא מתוחכם, המפות נהדרות, כיף לעלות רמות והוא בנוי על בסיסו של המשחק האהוב עלי בכל הזמנים, אז למה לעזאזל לא? המולטיפלייר ראוי לשם Call of Duty, ואני שמח שיש עוד אנשים שמסכימים איתי.

לעומת זאת, אני לא אוהב לסקר מולטיפלייר. למרות שעל זה אתה משלם בסופו של דבר, מה שחשוב לי לראות זה איך נבנה המשחק מבחינת תסריט, עיצוב וקולנועיות. מה שמגיע עם ה-CD Key…ובכן…זה רק הדובדבן שבקפצת.

סינגל פלייר: מאושר!

יום ראשון, שעה 16:30 בצהריים. אני מסיים להתקין את העותק הטרי שלי וקופץ ישר למשחק. משתיק את הונטרילו הרועש, מסמן לכל החבר'ה במסנג'ר שאני לא הולך להיות פה לכמה שעות, ושאולי נצטרך לדחות את הגיחה לחדר כושר ואפילו עולה למשקה ופיפי. כן, כן. עכשיו אפשר להתחיל את ההרג. נאצים - הנה אני מגיע!

המשחק מתחיל בקטע מעבר (שלמדתי לאהוב - וממש!) ממוחשב המראה איזורים שונים בגלובוס. את הגלובוס הזה תלמדו להכיר טוב טוב, בין אם אתם נלחמים לצד כוחות הנחתים של ארה"ב או בתור דימיטרי בכוחות הצבא האדום הפולשים לגרמניה על מנת לכבוש את בניין הפרלמנט הגרמני (מקווה ששיעורי ההיסטוריה השתלמו) בברלין. כן, עכשיו מרגישים את מלחמת העולם השניה.

התאהבתי

אוי טוראי מילר, אתה הגבר שבגברים! וגם אתה דימיטרי היקר, לא רק שאתה אחלה של צלף, קור הרוח שלך הופך אותך לאימתני וחזק יותר. אם קול אוף דיוטי אז עד הסוף: אם ב-COD4 התאהבנו בקפטן פרייס היקר וסבלנו כל כך כשראינו אותו נהרג ע"י כוחות האולטרהנציונליסטים אז גם במלחמת העולמות שהיא COD5 אנחנו זוכים להכיר כמה דמויות נהדרות.

בצד האמריקאי של המתרס ישנו הסמל האמריקאי אותו מגלם (בקול) קיפר סאת'רלנד, שאותו אתם אולי מכירים בתור ג'ק באוור מהסדרה 24. בצד הרוסי ישנו צלף רוסי איתנו נפצעת ברחובות גרמני שאת שמו אני: 1) לא ממש זוכר, אבל אני זוכר שהיה בזה Z ו-B, ו-2) סביר להניח שאני לא אצליח לתרגם אותו לעברית בצורה חלקה.

שתי הדמויות הנ"ל מהוות חלק גדול מהמשחק. כמו בשדה קרב אמיתי, קשה לאבד חברים איתם נלחמת במשך 4.5 שעות תוך כדי הסתערות על יפנים וצליפה בנאצים שבהם אתה רק רוצה לנקום על מה שהם עשו לעמך, אבל אני אשאיר לכם לגלות מי מהמפקדים מת בסוף. אופס, ספוילר.

אין סיבה שלא!

אין הרבה מה להתעסק בצד הגראפי של המשחק. הוא פועל על מנוע משופר מהמשחק הקודם בסדרה, Call of Duty 4: Modern Warfare, שהוא מנוע יפה לכל הדעות. המנוע נראה מעולה, הדמויות נראות טוב וכנ"ל הצמחיה שלוקחת חלק נכבד באווירה וב"קטע" האמיתי של לוחמה בג'ונגלים של האימפריה היפנית.

הפעם נוסף אלמנט חדש (ת'כלס…) למשחק - אש! הלהביור אותו אנחנו זוכרים מ-COD: United Offensive חוזר ובגדול לידיים של הנחתים האמריקאים. כל מה שצריך לעשות זה ללחוץ על ההדק ודונמים שלמים של דשא וצמחיה יפנית, כולל אלו שנמצאים על החיילים למען הסוואה, ישרפו כליל.

המנוע שופר וכעת ניתן אפילו להוריד חלקים מבניינים בעזרת נשקים בלבד, עם מטולי רימונים שמסוגלים להוריד קירות בטון בחלקים מסויימים של הקמפיין ושבבי עץ עפים לכל עבר כשפוגעים בהם עם פצצות מרגמה או אפילו סתם ריסוס קל מהתומפסון הנאמן. הכל נראה טוב, ומרגיש טוב אף יותר.

בגובה העיניים

אני לא חושב שלמשחק הזה מגיעה ביקורת ארוכה יותר מזו שאני כותב. למרות שאני ממש עייף כי לא הצלחתי להירדם בלילה והפעם היחידה שתמצאו אותי ער בשעות כאלה תהיה בצבא, אני חושב שהביקורת הזאת תתן לכם את הפוש הזה לשחק בסינגל פלייר, ואם עוד לא שיחקתם, אז אפילו במולטיפלייר המגניב להפליא. המשחק הזה הצליח להפתיע אותי - ובגדול.

20:10 - אני מסיים את הקמפיין לאחר 4 שעות ו-40 דקות של לוחמה מטורפת. עברתי את הנאצים והצלחתי לכבוש את הרייכסטאג (אני חייב להפסיק עם הספוילרים האלה…) ובסופו של דבר, יצאתי מרוצה מהעניין. המשחק נראה אחלה, הוא מרגיש טוב והוא נבנה על בסיס מצוין. וזה מה שאמרתי בהתחלה, כמה רע הוא יכול להיות עם בנו אותו על משחק השנה של 2007?

יש לכם המלצה שלי לגבי המשחק הזה. ברמות הגבוהות יותר המשחק יעשה קצת יותר מתסכל אבל יתן לכם הארכת זמן לקמפיין המקסים הזה, עם דמויות אהובות ואקשן שמתאים בדיוק לסדרת קול אוף דיוטי, המשחק הזה מצליח מכל הבחינות ואני חושב שהוא גם יצליח בביקורות. למה אתם מחכים? קדימה, לברלין!

את התמונות צילמתי תוך כדי המשחק בקמפיין.

פורטל? הצחקתם אותי…קול אוף דיוטי 4? ממש משחק ילדים…האלף לייף 2? הא! אתם לא רציניים! היכונו למשחק הגאוני של השנה: World of Goo. אני מאוהב.

אף אחד לא לקח את המשחק הזה ברצינות: חברה אנונימית של שני חבר'ה אמריקאיים, 2D Boy, מקימה משחק WiiWare עם המון מוח מאחוריו. World of Goo הוא אחד המשחקים הגאוניים ביותר שיצאו עד היום ועומד ברמה אחת עם LittleBigPlanet ו - כן - גם פורטאל. עם כל כך הרבה אפשרויות ודרכים בהם ניתן לסיים שלבים, וקמפיין ארוך, מספק, מעניין ומצחיק בטירוף, המשחק הזה שווה כל שקל. בנוסף, הוא שוקל רק 150 מגה-בייט!

World of What?

הרעיון מאחורי WOG, בראשית, הוא פשוט מאוד - בתחילת כל שלב תקבל לידך מספר מוגבל של כדורי ג'יפה הנקראים במשחק בשם הקליט Goo Balls. עליך לחברם יחדיו וליצור מבנה כלשהו, בין אם הוא מגדל או גשר, אלכסון או עמוד, שיצליח להגיע אל פי הצינור (שנמצא במקום כלשהו בשלב, לפעמים מוסתר, לפעמים זה גם נראה בלתי אפשרי) השואב את הכדורים ברגע שהם מגיעים לפיו.

את הרעיון שמאחורי WOG קשה מאוד להסביר במילים. לעזאזל, אפילו בונטרילו השכונתי ניסיתי לתת לאנשים סיבות טובות למה כל כך שווה להם להזמין את המשחק כבר עכשיו או לפחות להוריד את גרסת הדמו ולנסות, אך משימת ההסברה שנפלה עלי הייתה קשה מנשוא. את המשחק הזה פשוט אי אפשר להסביר במילים, אך אפשר לנסות. למזלכם יש לי את כל היום להסביר ואעשה זאת בזוג מילים: קנו אותו.

LittleBigWorldOfGoo

כן, יש דמיון בין המשחקים. נשאיר בצד את הבדלי הגראפיקה האדירים, WOG עדיין נראה חמוד, ידידותי, וממש טוב - אפילו לרמת הגראפיקה ה"נמוכה" יחסית שאותה ניתן לראות גם בגודל המשחק (150MB). למרות המנוע הגראפי הפשוט יחסית, המשחק עדיין נראה, נשמע ומרגיש מעולה, יותר טוב מהרבה משחקים שנמצאים היום בשוק ואין ספק שהאנימציה הציורית בקטעי המעבר הופכת את המשחק למה שהוא.

המשחק מציג אנימציה ציורית-משהו, אנימציה ילדותית אך מתוחכמת, עם דמויות (שהן בעצם כדורי ג'יפה, אחרי הכל)  בהן ניתן להתאהב בקלות. החל כדורי ג'יפה בסיסיים וכלה בכדורי ג'יפה נדבקים, בלוניים, כאלו עם שפתיים, מתחברים בזוגות, בלתי פגיעים וממוחשבים (וואו, יש לכם זמן עד לזה), המשחק לא מפסיק להפתיע, ועם כל כדורי ג'יפה חדשים מגיע סיפור חדש לגמרי ומשמעות המשחק משנה ב-180°.

בנוסף, תלמדו להכיר את הדמות האהובה עלי מכולן - "צובע השלטים". אותו 'צובע' ילווה אתכם לכל אורך המשחק בכל שלב ושלב, אפילו כמה פעמים באותו השלב. במשחק תכירו את הצובע בדמות שלטים. שלטים מפוזרים לכל אורך השלב, עם הערות סרקסטיות, מצחיקות ושנונות באופן מדהים, ואם תצליחו לקרוא בין השורות, השלטים האלו יכולים לתרום המון לפיתרון השלב.

זהירות, זה נופל!

מאחורי WOG עומד מנוע פיזיקלי יוצא מן הכלל. במשחק תיתקלו באש, קירות נופלים ומתפוצצים וקוצים הרסניים - אך האויב האמיתי שלכם במשחק הזה הוא כוח המשיכה. מנוע הפיזיקה מצליח לשלוט בהכל בצורה מדהימה, וקשה להאמין שהמשחק נוצר בתור משחק WiiWare אלמוני ברגע שמגיעים לשלבים המורכבים יותר של המשחק. עם תחנות רוח, מים, רוחות עזות, בלונים מתעופפים וגלגלי שיניים - עולם הג'יפה מתקתק כמו בשעון שווייצרי: בדיוק כמו שצריך.

אך כמו תת-הכותרת הנ"ל, דברים נופלים במשחק הזה והרבה. לכן הכניסו מפתחי המשחק דבר חמוד וקטן שחשבתי שראוי להזכיר, מה גם מכיוון שחברים התחילו לשאול אותי "מה האלו הדברים הלבנים המעופפים האלו?" ובכן, היצורים הלבנים המעופפים אותם תראו לכל אורך השלבים הם יצורי פלאשבק.

ברגע שנפלת, נהרסת או הושמדת - השלב לא יסתיים - תוכל ללחוץ על אחד מהיצורים האלו ולקבל את המהלך שלך בחזרה. כמו כל דבר טוב בתעשיית המשחקים ובדומה לכמה משחקים שראינו לאחרונה עם אפשרות פלאשבק (בצורה שונה לגמרי, GRID) , גם האפשרות הזו מוגבלת לכמה פעמים בלבד. לאחר מכן תאלץ להתחיל מההתחלה ואם היית טוב, אולי גם תוכל לדלג על השלב לגמרי.

עולם של ג'יפה

בעולם הג'יפה, על שמו קרוי המשחק, תוכלו למצוא שישה איזורים שונים. ארבעה מהם מהווים את ארבעת הפרקים של המשחק, בכל אחד מספר נרחב של שלבים עם אפשרויות סיום שונות, דרכים מתפצלות, כך שלא תאלצו לעבור על כל השלבים בדרך ליניארית, אלא תוכלו לבחור את הדרך בה אתם מרגישים הכי נוח.

לצד הפרקים האלו, מופיע הפרק האחרון במשחק שלא אומר עליו מילה נוספת כי אתם פשוט חייבים לראות אותו בעצמכם והוא נקרא, איך לא, The End of the World, "סוף העולם". לאחר עלילה מסובכת על משברי אנרגיה והרס עולם הג'יפה, הפרק הזה הוא הדבר המדהים ביותר במשחק הזה. הדבר השני הכי טוב הוא סוף הפרק השלישי. זו הבטחה.

אך לפני הכל, תגלו את "תאגיד עולם הג'יפה", שהוא בעצם היבט האונליין של המשחק הזה. בכל שלב ישנה מטרה מסויימת של כדורים אשר אותם עליך להכניס את הצינור. אם המטרה היא ארבעה כדורים והצלחת להכניס תשעה, כולם יכנסו אל הצינור וחמשת הכדורים הנוספים יגיעו אל ה"תאגיד" בתור כדורי "ספייר" איתם ניתן לבנות את המגדל שלך בכמה מטרים יותר גבוה.

בתאגיד תוכל לבנות מגדלים בעזרת הכדורים שהגיעו לשם מכל השלבים. בתאגיד אין שום דבר, פרט לשטח בניה גדול והתחלה של מגדל. כל השאר מלא בכדורים בודדים אותם הצלחת לאסוף בדרך אל הג'יפה האמיתית. את המגדל שלך תוכל להשוות עם אנשים מהעולם: תוכלו לראות את שמם, גובה מגדלם וארץ מוצאם של השחקנים האחרים במשחק.

לאחר מכן, בשלב מאוחר יותר של המשחק (פרק 4) התאגיד יהפך ל-"תאגיד הוירטואלי של עולם הג'יפה" (זה לא נראה כך בהתחלה, אך ראו תמונה), והרבה דברים ישתנו. חבל, בביקורות שלי אין ספוילרים. תאלצו לגלות בעצמכם מה קורה שם. זה מגניב.

אפילו מודים לאבא ואמא בכתוביות הסיום.

בפה פעור

כאמור, אין הרבה מה להגיד על המשחק הזה - אתם פשוט חייבים לשחק בו ולהיוכח בעצמכם כדי להבין את מהות הדבר עליו אני מדבר. עם מנוע מדהים, משחקיות בין הטובות שראיתי בחיי ובהחלט הטובה ביותר שראיתי בשנת 2008 (המשחק הזה מקבל ציונים טובים יותר מ-Brothers in Arms החדש, הא-הא, חבורה של ספקנים!) ואין ספק שאת פרס "הפתעת השנה" יקבלו יוצרי World of Goo, לאחר שקיבלו כבר שני פרסים על מקוריות ויצירתיות.

הבחור הזה יודע להצחיק.

המשחק הזה, באופן איטי יחסית, גנב לי מהחיים קרוב ל-7 שעות משחק פרוסות על שלושה ימים נפרדים, בהם נשארתי בפה פעור לאחר כל שלב וסרטוני סוף הפרקים העלו דמעות בעיני וגרמו לפי להתייבש. המשחק הזה הוא פשוט חובה - בין אם אתה שחקן קאז'ואל, אביר ב-World of Warcraft או רוצח צמא דם שמשחק רק במפת de_dust2 בקאונטר סטרייק - אתה פשוט חייב לשחק במשחק הזה.

עם נשיקה, חיבוק והמלצה חמה ביותר.

עד כאן, הסיקור הכי מהיר שנכתב. ושוב - אני מזכיר לכם חבר'ה: המשחק הזה הוא פשוט חובה. באמת ובתמים, תקראו גם את הביקורות מסביב לעולם. וקדימה חבר'ה, תתמכו קצת בגיימינג עצמאי, אחרת לא ישארו דברים מדהימים כמו משחקם החדש של 2D Boy בעולם הזה, וחבל. את המשחק ניתן להשיג, בנוסף לאתר הרשמי, גם בשירות STEAM.

לאתר הרשמי ולקניית המשחק

 להורדת הדמו הרשמי משרתי ויגיימס!

חבל, זה יכול היה להיות משחק כל כך מוצלח. עם כל הטריילרים המפוצצים, הגראפיקה המרהיבה שראינו בתמונות ובביקורות של לפני, הכל יורד לטמיון. זה הוא רשמית המשחק המטומטם ביותר לשנת 2008. לא, אני לא מדבר על Spore.

אני מצטער שזה צריך להיות אני שמודיע לכם על זה, אבל זה רשמי: אני מכתיר בזאת את Brothers in Arms: Hell’s Highway, כמשחק המטומטם של השנה. עם גראפיקה מטורפת וסרטוני מעבר עוצרי נשימה, המשחק הזה עובד על כל השחקנים שהוא שווה משהו. היה עדיף כבר להפיק סרט.

עכשיו בקולנוע

זה לא באמת הולך לקרות, אבל אם כן, התסריט עליו מבוסס BIAHH (קיצור קל וקליט לשם ארוך ומייגע) הוא החומר ממנו קורצו סרטי מלחמת העולם השניה המוצלחים ביותר.  כשתצפו בסרטוני המעבר במשחק מלחה"ע השניה החדש לראשונה תצטרכו גם קצת פופקורן וקולה, כי ה"סרט" הקטן הזה ממנו בנוי המשחק פשוט מדהים. עם עלילה קצת מסובכת (אך מרתקת להפליא) ודמויות שאפשר להתאהב בהן בשניות, לא תרצו להפסיק לצפות.

החבר'ה הטובים

המשחק מספר על רב-סמל מאט בייקר, מפקד צוות לוחמים ביחידה המוטסת של חיל הרגלים האמריקאי, הסובל מהזיות עקב מותם של חבריו לצוות תחת פיקודו. בכמה משימות, רואה בייקר את רוחותיהם של כמה מפקודיו ואפילו נכנס להתקפי חרדה. האיש המוטרד הזה, לעומת זאת, הוא המפקד אותו תגלם, ואולי זה מסביר למה החיילים עליו הוא מפקד כל כך סתומים. תוכלו גם להבחין באקדח שקיבל מאט מאביו, בו תחזיק לכל אורך המשחק, עליו נחרט "למאט'יו, אחים לנשק".

בנוסף, חזרו אלינו כמה דמויות מהעבר. ג'ו "רד" הארטסטוק, למשל, מגיע אלינו ממשחק מוקדם יותר בסדרה - Back to Hill 30 -  וסאם קוריון, גם הוא ממשחק ותיק יותר בסדרה. עם כל השטויות שהם מדברים (כצפוי מדמויות במשחקי מלחמת העולם השניה), בחבר'ה האלה ניתן להתאהב בקלות וזה מה שהופך את המשחק לכל כך…איך לומר את זה…נוגע ללב. בלי ספוילרים.

אירופה במיטבה

כיום,  מנוע אנריל 3, עליו בנויים משחקים מפורסמים כמו Rainbow Six Vegas 2, Gears of War וכמובן Unreal Tournament 3, מרים את הרמה הגראפית של כל משחק וידאו, ו-BIAHH לא יוצא דופן. המשחק נראה טוב, אפילו טוב מאוד: תאורה יוצאת מן הכלל וצללים מדוייקים, מודלי הדמויות הופכים את הסרטונים לאמיתיים אפילו יותר, ואם יש לך DirectX10, קיבל צ'ופר אמיתי - זה נראה אפילו טוב יותר.

אני לא זוכר שישנה פקודה שאומרת "תחסום אותי"

המים, השמש, האש והצמחייה - כולם פורחים במשחק וכל אלמנט ואובקייט הופך אמיתי יותר. המזל הגדול הוא שהמשחק נראה כל כך טוב שהוא הצליח לגרור אותי עד לשלב בו הצלחתי להבין כמה המשחק גרוע, אחרת לא הייתי טורח לסיים את המשימה הראשונה. הודות לגראפיקה המצויינת, הטעם המר בפיכם לאחר שרשרת המשימות המשעממות לא יהיה מר כל כך.

חשבתם שהכל טוב ויפה?
אז חשבתם . . .

ממש כמו בשדה קרב

חשבתם שלהיות בשדה קרב אמיתי זה נורא? ובכן, כנראה שלא שיחקתם ב-BIA החדש! מסתבר שמערכות קרב מיושנות ומשעממות הן הלהיט החדש במשחקי יריות - ו-BIAHH מציג מערכת משעממת, לינארית ומיושנת. אתם יודעים, רוץ 10 מטרים, התחבא מאחורי כמה שקי חול גדולים והרוג את הגרמנית שמסתתרים מאחורי שקי החול שנמצאים 20 מטר ממולך. פשוט וקל. מקומות מסתור מסויימים כגון עגלות עץ וספסלים עלולים להתפרק - זהירות!

מערכת הקרב הזו נלקחה ממשחקים כגון Rainbow Six Vegas ו-Gears of War, בהם יכול השחקן להסתתר מאחורי כל משטח קשיח וקירות, ולצאת למצב ירי רק כאשר הוא בוחר בכך כאשר בכל שלב אחר - הוא מוגן. במשחק תוכלו להשתמש בנשקים מגוונים מתקופת מלחמת העולם השניה, אך ה-M1 Garand ורובה ה-Thompson המפורסם מככבים, ונמצאים בידיהם של רוב האויבים הגרמניים.

שדה קרב אירוני במיוחד.

עם זאת, אין חדש תחת השמש - מלחמת העולם השניה לעולם לא הייתה משעממת יותר. מערכת הקרב הנ"ל כבר חרושה ושחוקה ואני צריך כמה גיימרים בעלי 10 אצבעות על מנת לספור את משחקי מלחמת-העולם השניה בשוק על קצת יותר מ"עשר אצבעות". להרוג גרמנים, להתחבא ולהרוס כמה טנקים מדי פעם - אין חדש תחת השמש.

בעיות, בעיות, בעיות

"זה פשוט פנטסטי", אמר אבא שלי, חובב קמפיינים לשחקן יחיד ושחקן לא רע במולטיפלייר של COD4, "אתה פשוט חייב לנסות את זה!" אז ניסיתי, ולאחר ארבע משימות מוצלחות נאצלתי לעלות לסלון, לכבות את המשחק של מכבי לכמה דקות ולתת לאבא הרצאה מפורטת למה המשחק הזה על הפנים. ובכן, הוא לא השתכנע, אז נאלצתי לסיים אותו. זה מה שגיליתי:

אנימציית המשחק, עם כל הפאר וההדר פשוט מקרטעת. עם מחשב חזק כמו שלי (מפרט בתחתית הסיקור) זה לא היה אמור לקרות. מרוב הריגות עם רובה ה-M1 הלא אוטומטי, שבסופן תצטרך לטעון את הנשק מחדש, לא תשים לב שעליך לטעון אותו (עם הודעה קטנטנה על המסך). לאחר שתכוון ותירה על אויב, תגלה כי הרובה לא יורה, ועליך לטעון את הרובה בעצמך.

היי, זהירות על ישו!

לא סתם אמרתי "צוות חיילים סתומים", המשחק פשוט הכריח אותי. כמובן, אתה מפקד צוות ועל הצוות שלך לפעול רק תחת פקודתך - אבל למה אני צריך לברוח תחת אש גרמנית במשך 2 דקות רק כדי לגלות כי הצוות שלי נשאר בכנסייה כ-300 מטר מאחורי, מכיוון שלא נתתי את הפקודה להתאסף? בנוסף, כמה חלשה האינטיליגנציה המלאכותית של המשחק שכשאני עומד ומחפה על שאר הצוות, יתאספו סביבי כולם (תחת פקודתי, כמובן!) ויחסמו את דרכי?

מערכת הריצה, הידועה הרוב משחקי היריות המודרניים כמקש פשוט בשם "Left SHIFT", היא מהגרועות שראיתי עד היום. בדומה לסימס (כן, קראתם נכון), תאלץ לעצור בכל פעם שתרצה לפנות בזמן ספרינט, מכיוון שב-BIAHH לא תוכל לשנות כיוון ריצה בספרינטים קצרים. ואיך לא - כהמשימה שלי היא להרוס טנק, צוות האיינשטיינים יתאגד שלי בדיוק בזמן שאשתול את חומר הנפץ, אבל ישכח לתפוס מחסה וימות.

אל דאגה, הם מופיעים בדרך קסם 5 דקות מאוחר יותר, בזמן שאני מדמם תחמושת נאצית.

תמיד חייב להיות בריטי בצוות, הלא כן? ולמה תמיד אני נתקע איתו?! הפעם החייל הבריטי (ושאר צוות מדעני הטילים שאיתך) יציק לך בכל פעם שתיפגע קצת. "תפוס מחסה", "הם מחסלים אותנו!", "למה אתה מתהלך שם?" הם רק כמה משפטים מעצבנים שלא משתנים, וגורמים לחוויית הקרב להרגיש ולהישמע רפטטיבית ומייגעת. בנוסף, המשחק אינו עקבי בעליל. כפי שאמרתי, חיילים מתים מופיעים מחדש לידך באורח פלא והמבטא של הבחור הכפרי מהמשימה הראשונה משתנה לאחר ארבע משימות בלבד.

מולטיפלייר? אותו הדבר בדיוק

חוויית המולטיפלייר, לצערי והפתעתי, דומה לקמפיין לשחקן יחיד. ניסיתי לשחק בכמה שרתים שונים אך אף אויב לא מת, למרות שפגעתי בבחור שלוש פעמים עם רובה הצלפים. כן, המשחקיות נחמדה - ישנן שלוש התמחויות לבחור מבניהן - לוחם בזוקה, לוחם סער וצלף, אך המשחק לא מגוון מספיק. משחקיות תפוס-את-הדגל כבר מזמן משעממת במשחקי יריות, ואף כי אפשר לשחק גם במשחק כולם-על-כולם עצבני, המשחקיות איטית, משעממת ולא מרגישה במקום.

de_train, מישהו?

פשוט לא שווה את זה

אם היו מוציאים את כל סרטוני המעבר, מפיקים אותם בתור סרט ומוציאים למסך הגדול - ברור - הייתי קונה את הכרטיס ונהנה מזה. לצערי, BIAHH הוא בזבוז כסף מוחלט. משחקים חדשים מתקופת מלחה"ע השניה (ונאמר אמן ש-COD:WAW ישנה את דעתי) נחלשו, והסינגל פלייר, ברובו, פשוט נוראי.

שיחקת ב-Brothers in Arms: Hell’s Highway על:

• Intel Core2Quad Q6600
• EVGA GeForce 8800 512MB
• OCZ  2 GB of RAM
• 500W Power Supply
• NZXT Lexa Blackline

2008 © כל הזכויות שמורות לבלוג "המטווח".

תמונות נלקחו ע"י. אין לעשות שימוש בתמונות אלא עם אישור מפורש מגל זוננפלד, בלוג המטווח.

בכל כמה חודשים זוכים אנו לפגוש בתוצר חדש ממה שהיה פעם ה-MSN Messenger המפורסם והנה מגיעה אלינו גרסה משופרת, נוחה ומלאה בסטייל.

הכירו את Windows Live Messenger החדש בגרסת הבטא. כבר עברנו המון גרסאות עם שירות ההתכתבות המהיר הזה, אך כל פעם ישנו משהו חדש וטוב יותר לראות. הפעם, הדבר הבולט ביותר שקופץ לעין הוא העיצוב החדשני והיפייפה, אבל מבט מעמיק יותר אל תוך הממשק מגלה דברים מדהימים.

חלק, נקי וחדשני

לפני שניפרד לגמרי מהחלק הזה של הסיקור הנוגע בממשק הויזואלי, מן הראוי לומר עליו כמה דברים.  ראשית, הכל נראה עגלגל יותר. שלא כמו ב-Web Messenger, שירות ההתכתבות המבוסס דפדפן של Windows Live שנראה מרובע ופריג'ידי, התוכנה שאותה מורידים נראית מעולה. עם קצוות עגלגלים, עיצוב שגורם לכל שורה להיראות מבריקה, נוצצת ונותן למסנג'ר החדש מראה נקי ורציני יותר מקודמו.

הפעם נלקח בחשבון מאפיין שנכלל כבר במסנג'ר פלוס (תוסף למסנג'ר הרגיל, עליו ארחיב בהמשך), המאפשר לך לבחור את צבע סביבת העבודה שלך. נשים בצד את הרקעים המרהיבים שכבר נכללו בעבר בשירות, הפעם תוכל לגרום למראה חלון השיחה שלך להשתנות בזמן שאתה מתכתב עם אנשים אחרים. לדוגמא, אם תבחר ברקע השחור והסקסי שאני בחרתי בו, משתמש המתכתב איתך יראה את הצד שלך בחלון השיחה (הצד העליון) בצבע אותו בחרת, בזמן שאתה תראה את הצבע שלו.

בנוסף, הפעם נהפך זיהוי המשתמשים לקל יותר, עם נקודות קטנות לצד השם בצבעים שונים, כל אחת מהן מספרת על מצב הימצאות שונה. הריבוע הירוק מצביע על משתמש שנמצא, הריבוע הכתום על משתמש במצב "Away", לא נמצא, הריבוע האדום מצביע על משתמש עסוק וכשהמשתמש לא מחובר הריבוע הקטן יהפך ללבן.

החבר'ה הטובים

כמה מתסכל לגלול עד תחתית הרשימה על מנת לפתוח חלון שיחה עם החבר הכי טוב? כמה זמן לקח לך לפתוח שיחת ועידה עם 5 חברים טובים, כאשר כל אחד נמצא בקצה אחר של הרשימה? אולי האלמנט הגאוני ביותר במסנג'ר החדש הוא אפשרות ההעדפה לחברים. בזמן שפעם יכולת ליצור קבוצות שונות עם משתמשים שונים, כגון משפחה, חברים לעבודה, הכיתה שלי - היום תוכל לקחת מכל קבוצה את המשתמשים איתם אתה מדבר הכי הרבה, ולהפוך אותם למועדפים.

שירות ה-Favorite מבקש ממך לגרור את החברים הכי טובים לתוך "קופסת" המועדפים. לאחר מכן, יופיעוב ראש הרשימה (עם אייקון בעל תמונה, ולא רק ריבוע צבוע)  חבריך הטובים ביותר. חסר סדר גלגלת, הפעם תוכל למצוא את החברים הטובים בקלות.

התוספות

התוספות וההטבות המיוחדות במסנג'ר החדש מאפשרות נוחות מקסימלית, אך מאכזבות במקצת. כמובן, ישנה התוספת הנחמדה שמאפשרת לך לצלם תמונה ישירות ממצלמת האינטרנט שלך אל אלבום תמונות התצוגה שלך. ישנו צליל מיוחד הנקרא "Signature Sound",(שאפשר לייבא גם מסאונד קיים במחשבך) שיתנגן באוזניהם של כל חבריך כשתתחבר וגם לבחור את צליל ההתחברות היחודי שלהם

בנוסף, תוכלו לבחור את צלילי ההתחברות, ה"נאדג'ים", וכל דבר שעושה צליל - עם צליל מיוחד משלכם או מהרשימה המגוונת שמציעה התוכנה. בלחיצת כפתור תוכלו לשלוח מייל למשתמש מסויים, לבדוק את כרטיס הפרופיל שלו ואפילו להוסיף את מספר הטלפון שלו.

 עדיין חסר

תוסף ה-Messenger Plus! המפורסם אכן הוסיף הרבה לתוכנה המפורסמת של מיקרוסופט, כאמור, נוסף צבע סביבת העבודה שכעת הפך לעבודת אמנות של ממש ומשהו שממש כיף להסתכל עליו, אך יש עוד הרבה שלא אומץ ע"י מיקרוסופט. לדוגמא, בתוסף הפלוס ניתן לשנות את צבע הכינוי שלך, ולשנות את תצורת הגופן שלך לעבה יותר, נוטה לצד וגם בעלת קו תחתון.

הפעם, תכונות אלו לא נכללו בתוכנה, ולברי המזל שכבר הורידו את WLMB החדש ורשימתם כוללת חברים בעלי מסנג'ר פלוס בגרסה ישנה יותר, יראו משהו קצת פחות אסטתי ברשימה: הקודים עליהם בנויה פונקציית שינוי מראה הכתב נראים לעין, ולא נקלטים ע"י תוכנת ההתכתבות החדשה -

שווה לנסות

תוך זמן קצר ניתן להתרגל לכל דבר חדש, בין אם זה משחק חדש, בגדים חדשים, מאכל חדש שאמא החליטה לנסות עליך וגם תוכנת מסרים מידיים. למסנג'ר החדש (רק גרסת בטא!) צפוי עתיד מזהיר, וכל מה שניתן לעשות זה לחכות לקראת ציאת תוסף המסנג'ר פלוס החדש.

להורדה: Windows Live Messenger Beta

* חלק מהתמונות טושטשו למען שמירת הפרטיות.

וורהד קופץ אל תוך נעליים ענקיות שהציב לו קודמו, המשחק ששינה את הדרך בה אנו מסתכלים על משחקי מחשב ועל גראפיקה בכלל, הכירו את היורש האגדי, שבאופן לא מפתיע, היה מהנה בטירוף

בדיוק כמו קרייסיס הראשון, גם וורהד מציע משחקיות"סנדבוקס" עם שטחים ענקיים בהם אפשר לסייר באיזו דרך שרק תרצו, אבל אל דאגה, בכל פינה תמצאו אויב קוריאני נאמן. עם השטחיים הענקיים מגיעות דרכי יצירת המגע. בין אם תבחר בשיטה חמקמקה יותר בעזרת חליפת הנאנו הבלתי נראית שלך או בדרך אגרסיבית עם החליפה שלך בהגדרות מגן או כוח, כל דרך תפתור מצבים שונים באופן שונה. אומרים שכל האסיאתים דומים (את זה נראה ב-COD5, אבל המשחק בהחלט חוזר על עצמו. המשחק מצליח להעביר את הנקודה באופן טוב, אבל לא מספיק.

עשה לך לוחם

הכירו את סייקו, לוחם בריטי מסוקס בכוחות האמריקאיים שממשיך את מסורת הלוחמים הבריטיים עם מבטא עוצר נשימה וקור רוח המסוגל להקפיא את מפלצות הקרח שבמשחק (אופס, נפלט לי). בתור גיבור, סייקו הוא הפרוטגוניסט המושלם. בסרטון הפתיחה המרהיב סייקו מזנק מצוקים, הורג לוחמים במו ידיו ומציל בריגדה שלמה ממוות מוחלט. בעזרת חליפת הנאנו המתקדמת של הצבא האמריקאי, אתה פשוט בלתי מנוצח.

לפני כל הסיפור ישנם עניינים שוליים כמו גראפיקה ומשחקיות, ברור. מה לגבי המשחק עצמו? WARHEAD הוא משחק מאוד ממוקד עלילתית, וכשאתה לא מחסל קוריאנים, אתה צריך לעקוב אחרי הסטוריליין המטושטש. מה בעצם מסופר פה? מפלצות מהחלל, קרח בכל מקום (נו באמת, אתם יודעים כמה זמן לקח להם להפשיר את הכל מהמשחק הקודם?) - הכל נראה . . . מוכר מדי.

את חליפת הנאנו הכרנו כבר במשחק הקודם. החליפה מאפשרת ללובש אותה להפוך לבלתי נראה, לעבור למצב כוח - הנותן לחייל כוח פיזי מטורף, קפיצות גבוהות יותר ומכיוון שעכשיו אתה כזה סוס, הרתע של הרובים בקושי משפיע עליך. מצב המגן, מן הסתם, יגן עליך בצורה יעילה מפני כדורים ונזק.  תנאי המגרש עליו תשחק ישפיעו על הדרךשבה תצטרך להשתמש בחליפה שלך, והדרך בה תשתמש בה תקבע את תוצאות הקרב הבא.

בחליפה תאלץ להשתמש בכל שלב בדרך, ובכל קרב, בדרך שונה. בין אם אתה תוקף בית-חוף מלא בקוריאנים או בסיס צבאי בסדר גודל של . . . בסיס צבאי, עם סירות מים, ג'יפים, מסוק ועשרות חיילים על זנבך, תיוכח שבכל שלב תאלץ לפעול בצורה שונה.

ארסנל, לא קבוצת הכדורגל

הרובים החדשים עושים את העבודה בצורה מצויינת. בנוסף לרובי הסער הנהדרים בעלי האפשרויות הטקטיות הרבות, מכוונות טלסקופיות עד משתיקי קול על רובים בגודל של קלצ'ניקוב ממוצע והבולט מכולם הוא מטול הרימונים החדש וההרסני, שבמהרה יהפך לחבר הכי טוב שלכם. על הדרך, תוכלו להיזכר ב-Gauss Rifle המפורסם, איתו תזרעו הרס נקודתי אך קטלני וגם משגר הטילים, ורובה הצלפים - ה-Precision Rifle.  עכשיו תעשו טובה, תנגבו את הריר מהרצפה לפני שמישהו יחליק כאן.

זול, מהנה ונראה מצוין

בזמן ש-Crytek הצליחה לשמור על רצינות המשחק, ה-AI המתוחכם שהכרנו כבר במשחק הקודם וארסנל נשקים שלא יבייש את שייטת 13 במיטבה, המשחק עדיין מהנה, והרשו לי להגיד זאת: יותר מהנה מקודמו. נומאד הקר והמשעמם של קרייסיס הראשון מוחלף בג'נטלמן בריטי משכמו ומעלה שלא מתבייש לחוס על חיי אויב כשהוא לא חמוש, סטירה לפנים תספיק בהחלט. עם מבטא ציני מבראשית והומור בריטי קלאסי שלמדנו להכיר מ"גז" וקפטן פרייס של COD4, תתכונן למצוא את עצמך צוחק בחדר ריק בזמן שאתה בוהה במסך מחשב.

וורדהד מגיע עם גראפיקה משופרת מעט, ועם כמה הגדרות מעניינות. כשתפתחו את המשחק בפעם הראשונה ותרוצו במהרה לשנות את ההגדרות בדאגה שהמחשב שלכם יקרוס תחת העומס, תגלו שהגדרות הגראפיקה הקודמות - Low, Medium, High ו-Very High, השתנו להגדרות מעניינות למדי.

תוכל ללחוץ בבת-אחת על כפתור ההגדרות האופטימליות עבור המחשב שלך, ועפ"י חלקי המחשב שברשותך יקבע המשחק באילו הגדרות תשחק - והנה הקאץ' - תוכלו לבחור בין הגדרות Minimum, Mainstream, Gamer ו-Enthusiast, כשהנמוכה ביותר לשחקנים שלא השקיעו הרבה, הגדרות ה"גיימר" הם לגיימרים מהשורה (בהם אני השתמשתי), והגבוהה ביותר, ובכן, לגיימרים בעלי מחשבים (מפלצות) באיזור ה-10,000 שקלים.

מאבדים קיוון - Crysis Wars

ולא, זוהי לא שגיאת כתיב. משחקיות האונליין של WARHEAD נחמדה מאוד, אבל אין הרבה מה להוסיף עליה. Crysis Wars, כך החליטו ב-EA לקרוא למשחק שמגיע בנפרד ל-WARHEAD, עולם אונליין מושקע, אך לא מיוחד מדי. אל תצפו ל-World of Warcraft חדש, אנחנו עדיין משחקיות בשרתים של 12 אנשים.

שלבי המשחק המקוונים נהדרים, מג'ונגל טרופי כפי שאפשר לראות לכל אורך המשחק, עד לערבות קפואות, מכוסות ערפל, ואפילו בית קברות מסתורי (ולמען האמת, מפחיד אש). Crysis כבר הקדים את WARHEAD וניסה ליצור משחקיות באטלפילדית שכזו עם Power Sturggle, אך הסיפור שונה הפעם.

ב-Crysis Wars תוכלו למצוא משחקיות כולם-על-כולם שכבר הכרנו מזמן. בנוסף, ישנם רכבים במפות שונות ובסוגי משחק שונים, אך המשחקיות, הפעם, ממוקדת יותר ללוחמת חיל רגלים מאשר לוחמת שריון או אוויר. את הטנקים יחליפו הרגליים, והרובים את התותחים. כיום Crysis Wars הוא אחד ממשחקי האונליין המהנים ביותר ששיחקתי בהם. Call of Duty 4 מתחיל להימאס, והנה מגיע כוכב חדש מסדרה שלעולם לא חשבתי שיצא ממנו משהו אחר חוץ מקצת סינגל פלייר מותח.

משתלם, מאוד משתלם

כאמור בביקורת של ויגיימס על המשחק, משחק הבסיס עולה קצת פחות מ-100 שקלים ולא תצליחו להשיג משחק סטאנד-אלון, שעובד בנפרד מכל משחק אחר, לא קשור לקודמו בסדרה ולא מתנהג כמו חבילת הרחבה. יש לזכור שלא תקבלו כאן אונליין, מכיוון ש-Crysis Wars, משחק זול גם הוא, מגיע בנפרד מהחבילה. הנה משחק שווה לקנות, שווה לשים קצת כסף ולהנות מהחוויה שרק משחק יפייפיה כמו Crysis WARHEAD יכול להציע.

והסיום

אני לא אומר לכם מה הסיום, ומה קורה בסוף לסייקס, אבל אוכל להגיד לכם את זה:
למשחק כל כך טוב, הסיום פשוט מחק את כל הטוב שהיה בו.

הכינו מראש תערובת מהמשחק הותיק MotorStorm,  הוסיפו לתערובת קמצוץ ממשחק הסנובורדינג המפורסם בעולם, SSX והנה לכם משחק חדש, חדשני ומסובך להפליא. הכירו את Pure.

משחק הטרקטורונים הספורטיבי, המדליק והחדשני מתיימר להיות משהו שהוא לא. עם תרגילים שרק החבר'ה בעולם הסנובורדינג יכולים לבצע וקפיצות בגובה אלו שבתחרויות האופנועים ב-X-GAMES האמריקאי, Pure מנסה לפגוע במטרה, אך מפספס במילימטרים מלהיות משהו טוב. אפילו טוב מאוד. עם גראפיקה מעניינת מגיע Pure למחשב האישי (עליו בדקתי אותו) עם רוח, צלצולים והתלהבות. Pure הוא משחק סקסי, אל תתנו לאף אחד להגיד לכם אחרת. מה שהוא לא - זה משחק מעניין.

ראינו את זה כבר

בדומה למשחקי מירוצים אחרים, גם פה תוכל להתחיל קריירה, אך הפעם הרוכב שלך יהיה אחד מעשרה שכבר נבנו ונוצרו מראש, ואפילו שמות נתנו להם - כך שלא תוכל להתחרות עם שמך הפרטי. אני, כמובן, הלכתי על הבחורה בחולצה הורודה (שמשום מה נראתה קצת כמו הבחור מטוקיו הוטל) והתחלתי להשתולל. לאחר בחירת הדמות, תוכל לגלות כי בקריירה ישנם שלושה סוגים של מירוצים, ולכל אחד משמעות שונה לגמרי:

המירוצים הם כמו כל דבר שהכרנו עד היום - מירוצים בעלי שתיים עד שלוש הקפות של כדקה עד שתי דקות לכל הקפה, הספרינטים בהם תבצע מירוץ מהיר בעל 5 סיבובים, כאשר כל סיבוב בן כחצי דקה, אם זמנך טוב, והפריסטייל, מירוץ בדיוק כמו המירוצים המקוריים, רק עם תוספים אותם אפשר לתפוס על המסלול כגון דלק (אפשרות הנמצאת רק בפריסטייל), מהירות, תרגילי ספיישל ובונוסים לניקוד.

לאחר מכן, תוכל לבנות את הטרקטורון הראשון שלך. בדומה לסדרת Need for Speed, גם פה תוכל לבחור בין כמה חלקים מהמוסך (שלא יעלו לך כסף), חלקם קצת יותר טובים בקריטריון אחד, חלקם טובים יותר באחר, אך לכולם יתרונות וחסרונות המשלימים אחד את השני. ככל שתתקדם במשחק, תוכל להשיג מערכות חדשניות יותר ואם לא מתחקש לךלהשקיע על כל פרט קטן, תוכל להקיש על מקש ה-Quick-Build, שיבנה לך את הטרקטורון מחלקים שיקבע המשחק.

במשחק תוכל גם לבצע תרגילים שונים בהתאם לכמות ה-Boost שקיים במנוע שלך. עם ביצוע תרגילים יתמלא מד ה-Boost בתחתית המסך. כאשר המד ריק, תוכל לבצע אך ורק תרגילים "בסיסיים". לאחר מכן, כשתמלא את המד קצת יותר, יפתחו בפניך תרגילים "מתקדמים" ולאחר מכן גם תרגילים "מקצועיים". בסופו של דבר, תוכל אפילו לבצע תרגילי "ספיישל" מיוחדים. אה-מה-מה? ככל שתשתמש ביותר Boost, כך יסגרו בפניך האפשרויות המתקדמות יותר, כך שיש להשתמש בו בחוכמה רבה ובתזמון.

קליפה יפייפה וחלולה

Pure מגיע בעטיפה (מטאפורית) יפייפה. משחק סקסי עם פונטים בולטים, מרשימים ואכזריים, דמויות מגניבות לבחור מהן, מערכת סאונד טובה עם פס-קול מדליק ומרענן. איך לא? זהו משחק ספורט, ועוד איזה? טרקטורונים! התפריט הראשי נראה כמו משהו שעוד לא ראיתי בעבר. מוזיקה קצבית, צבעים בולטים ורקעים עוצרי נשימה, כך גם המשחק: הסביבה נראית יפה מאוד, וכל ה"מסביב" מרשים לעין. למרות הכל, המשחק מרגיש חלול ונבוב, כמו קליפת אבטיח ריקה - כמובן שתצפה שתהיה בפנים איזו חתיכת אבטיח מתקתקה ועסיסית, אבל כל מה שאתה מקבל כשאתה הופך אותה זה מבט מקרוב על המדרכה.

לא מספק, לא עובד

במשחק ישנה התעסקות רבה בכל מה שמסביב, ולא בדיוק במה שצריך לקרות. בזמן שבמשחקים אחרים, בדומה לסדרת טוני הוק או כאמור, סדרת הסנובורדינג SSX, לא תצטרך לצאת מגדרך על מנת לבצע תרגיל. לחיצה קטנה על כפתור הקפיצה (שלא קיים ב-Pure) בשילוב עם לחיצה על כפתור שמבצע תרגיל כלשהו תספיק, אך Pure לא יתן לך לצאת מזה כל כך בקלות.

כמה זמן לקח לי להבין איך לבצע תרגיל באופן מספק, שירוויח עבורי מספיק נקודות ושיעבור את הרווח הגדול בני שני הצוקים, אתם שואלים? ובכן, על מנת לבצע קפיצה, יש ללחוץ על מקש ה-Pre-Load, שיטען את הקפיצה מוקדם יותר, ובשחרור המקש הטרקטורון אמור לקפוץ. ובכן, לא בדיוק. בנוסף, תצטרכו להניח את יד ימין שלכם על כפתור ההישענות (קדימה או אחורה) ולהטות את הטרקטורון לאחד מהכיוונים האלה. כל ההתעסקות הזו, ועדיין לא דיברתי על לבצע תרגיל.

המשחק היה יכול להיות נהדר אם הוא היה פשוט במידה בה הוא יפה, אך ההתעסקות יתר מסיטה את העין מהמשחק, מהקצב ומרעש המנוע, אל המקלדת. לא פעם ולא פעמיים הייתי צריך להסתכל על המקלדת ולא על המסלול על מנת לבצע תרגיל בצורה טובה. מתוך 7-8 פרקים במשחק, הצלחתי לבצע תרגיל באופן מושלם רק בפרק הרביעי, לאחר שלושה פרקים של נצחונות צולעים נגד המחשב.

טעים ונעים

בדומה למשחק הראשון בסדרת Crysis, המשחק הזה הוא ממתק לעין. כמובן, ישנה את המשחקיות שמצליחה לעבוד לאחר שלושה או ארבעה נסיונות, אך הנופים במשחק הזה פשוט מרהיבים. גרסת המחשב של המשחק לא דרשה מהמחשב שלי מאמץ רב, ואפילו ברזולוציה גבוהה עבד המשחק בצורה יוצאת מן הכלל, חלקה והכי חשוב - יפייפיה. המשחק בנוי בצורה יפה, מעניינת וכל מסלול שונה אחד ממשניהו - והגיוון חוגג.

המסלולים במשחק בנויים בצורה טובה ומעניינת; בין אם אתה רוכב בדיונות העצומות, בנוף המדברי, ביער הסיני או בגן עדן טרופי עם מפלים, עצי פרי ואגמים בכל פינה - המשחק פשוט נראה טוב. עם אנימציית תזוזה מעולה, תנאי אקלים ותאורה טובים וכמויות מסחריות של אבק, המשחק מגשים את עצמו, בדיוק כמו MotorStorm, כמשחק יפייפיה לכל הדעות.

בנוסף ליופי, מסלולי המשחק בנויים  בצורה חכמה, עם דרכים רבות לבחור בניהן, קפיצות גבוהות בין צוקים שיעצרו את המוזיקה במיוחד בשביל שלושת השניות באוויר, בסה"כ, מסלולים אתגריים, חכמים ועוצרי נשימה.

 I feel like dancin'!

והנה החלק האהוב עלי במשחק כולו - המוזיקה הנהדרת. כמובן, זהו חלק שולי בכל משחק ובכל משחק מירוצים טוב תוכל למצוא פס-קול חדשני וקצבי, מסורת אותה ממשיכה סדרת Need for Speed כבר שנים. אין הרבה מה להגיד על הסאונד במשחק, מכיוון שהוא מעומעם ע"י המוזיקה, אך את קולות הנהגים שצועקים אחד על השני אפשר לשמוע רק בקושי מנגד קולות מוזיקת הרוק והטראנס המטורף שמתנגנת ברקע, ולצחוק.

למה כן? למה לא?

עם היבט אונליין משעמם כמעה, וקמפיין שיגמר תוך שעות ספורות של השקעה לא גדולה מדי, אין יותר מדי סיבות למה אדם ירצה לרכוש את המשחק הזה. יכול להיות שבקונסולות העניין שונה, אך כמו רוב משחקי המירוצים המגיעים למחשב האישי, כפי שאמרתי באחד הפוסטים שלי בעבר, אין חדש תחת השמש. לא רואים הרבה משחקי טרקטורונים, אבל אפילו ב-MotorStorm היו משאיות ואופנועים, ולא רק טרקטורונים!

סדרה חדשה נחתה עלינו לאחרונה ולאלו בניכם שבקיאים בסדרות מתח ופעולה אמריקאיות כגון אבודים, נמלטים וגיבורים (עוד פעלים?), כבר ודאי שמעתם על הלהיט החדש של ג'יי ג'יי אברמס, יוצר סדרת אבודים, פליסטי ואליאס, וגם את הסרט Cloverfield, כולם עטורי פרסים ותשבוחות רבות להתגאות בהם.

אין סיבה למהר ולהכתיר את הסדרה הזו כבר עכשיו. רק שני פרקים יצאו עד כה, פרק הפיילוט באורך מפתיע של 120 דקות, חלקן עוצרות נשימה, חלקן ינסו להרדים אותך לאט לאט. אם משווים את פרינג' לסדרה הקודמת שיצר אברמס, אבודים, נגלה כי רק בפרק השביעי של הסדרה התחילו הדברים להתברר. עד אז, הכל היה בסימן שאלה ורק החלנו להכיר את הדמויות מכיוון שהיו כל כך הרבה מהן להכיר ולכל אחת אישיות מסובכת.

בשונה מאבודים, פרינג' היא סדרת משטרה עם תחכום. קחו את סדרת CSI ושלבו אותה עם התופעות הפארנורמליות של "על-טבעי", והנה לכם פרינג': סדרת משטרה העוסקת, באופן מעניין ושונה משאר הסדרות, בתופעות פארנורמליות העוסקות בגוף האדם והיקום, ולאו דווקא במפלצות או שדים, כמו ב"על טבעי".

בפרק הראשון נחשפת בפנינו "האישה היפה" של הסדרה, סוכנת מיוחדת אוליביה דנהאם, שיוצאת למשימה לגלות מה באמת פגע במטוס נוסעים מזוהם וגרם לכל הנוסעים והצוות למות באופן מסתורי ומגעיל למדי. על מנת לפתור תעלומה זו מגייסת דנהאם מדען שבילה כמה עשורים טובים בבית משוגעים לאחר שעבד על פרויקטים מסתוריים ומסוכנים עבור ה-FBI, וולטר בישופ. בנוסף, מגייסת דנהאם גם את בנו של בישופ, פיטר, ויחדיו הצוות מנסה לפתור את התעלומה. לאלו שלא ראו, אשמור את המידע שמתגלה בסוף הפרק לעצמי.

השאלה האמיתית שעומדת על הפרק היא האם הסדרה החדשה של אברמס, בדומה ליצירות עבר שלו, תהפוך ללהיט או שמא תטמע בין כל שאר סדרות המשטרה, שכבר אי אפשר לעקוב אחריהן בגלל כמותן הרבה?  האם גם סדרה זו תהפוך ללהיט בקרב הגיימרים? כפי שכולנו יודעים (אם אתה קורא את זה, בטח צפית באחת מהסדרות המוזכרות בפסקה הראשונה), סדרות קאלט חדשות הפכו לדבר שכל גיימר חייב לצפות בו, בין אם זה גיבורים, נמלטים, אבודים, דקסטר או סמולוויל, לכל גיימר חייב להיות קובץ אחד לפחות מהם במחשב.

כל קשר בין הלוגו החדש ללוגו של הליכוד מקרי בהחלט.
תודה לי, ול-FTP הנאמן של Vgames. פוסטים חדשים בקרוב.

גל המשחקים הענק של סוף השנה מתקרב בצעדי, וכל מה שנשאר להחליט הוא על מה אנחנו הולכים לשלם?

נובמבר ודצמבר הם חודשי-על עבור גיימינג ברחבי העולם כולו. בסוף השנה מגיעים פיתוחים ענקיים לסיום ומשחקי ענק יוצאים בהמוניהם. בשנה שעברה היה זה Call of Duty 4 שהוכתר כמשחק השנה, וכמובן משחקים ידועים "קצת פחות" כמו Crysis ו-UT3.  השנה מגיעים אלינו, כמיטב המסורת, משחקים אגדיים אחד אחד, ועכשיו נותר רק להחליט את מה קונים.

Call of Duty: World at War מגיע אלינו בחודש נובמבר הקרוב, משחק הפעולה החדש יורש את המנוע של קודמו ולוקח אותנו חזרה (בפעם המליון) לשנת ה-40, למלחמת העולם השניה. הטוויסט המגניב, חוץ מהיכולות המיוחדות והנשקים במולטיפלייר, הוא הצד בו נלחמים. בדומה ל-CoD4, נשחק הפעם בשתי דמויות הנלחמות בחזיתות מלחמתיות שונות. האחד - במזרח אסיה, והשניה במזרח אירופה. נקווה שלא כמו במשחק הקודם, הפעם הם יזכו להיפגש.

למה לקנות?

• מבוסס על המנוע והמשחקיות של משחק השנה של 2007.
• נראה סקסי כמו משחק השנה של 2007.
• זווית חדשה מעניינת על מלחמת העולם השניה.

למה לא לקנות?

• לא היינו כבר במלחמה הזו?
• רגע, אתם בטוחים שלא היינו כבר במלחמה הזו?
• זה לא משחק השנה של 2007.

Gears of War 2 קופץ לנעליים ענקיות, והשמועות אומרות שנצטרך להביא לו זוג במידה גדולה יותר. ממשחקיות יוצאת מן הכלל ושוברת גבולות עד לרובה-מסור אמיתי (!!!) הנכלל בגרסת האספנים המושקעת, יש הרבה למה להתכונן. לצד לקמפיין לשחקן יחיד, שבדומה לקודמו, מתוכנן להיות מתוחכם ומאתגר אפילו לשחקנים המוכשרים ביותר, עומד הדבר האמיתי - המולטיפלייר. מפות מחודשות הבנויות בצורה טובה יותר מבעבר, נשקים חדשים ומעניינים, דמויות חדשות, והכי חשוב - דם בכמויות מסחריות.

למה לקנות? 

• על פני השטח, עוד לפני יציאת המשחק, הוא פייבוריט ענק.
• משחקיות משופרת ומפות מולטיפלייר מחודשות ומעניינות.
• אתם לא יודעים לקרוא?! מקבלים רובה-מסור אמיתי!!!

למה לא לקנות?

• משחקי אקסבוקס נורא יקרי…שכחו מזה, אין סיבה אחת למה לא לקנות את גירז 2. רוצו כבר!

 World of Warcraft: Wrath of the Lich King מתוכנן להגיע אלינו ממש לפני ה-CoD החדש והביקורות כבר מהללות. יבשת חדשה, 10 רמות חדשות אותן ניתן לכבוש, עשרות מליוני שחקנים ומפלצות לשחוט ולחסל, וה-Death Knight החדש והמסתורי. בנוסף, ל"נדיבים" שבנינו, גרסת האספנים מהווה בונוס נחמד ביותר. לאחר משחק בסיס אגדי וחבילת הרחבה מטורפת לחלוטין, אנחנו ב"מטווח" כבר הזמנו מקום בתור לחנות המשחקים ב-2 בלילה.

למה לקנות?

• תוכן חדש בשווי ימים של משחק.
• משחקיות נהדרת, והמשחק עצמו (מהראשון ועד עכשיו) פשוט בנוי מעולה.
•  כבר אמרתי שיש לכם עוד 10 רמות לעלות?

למה לא לקנות?

• עבודה, חברה או כלב סיעודי שזקוק לטיפול מסור.
• אם אין לכם זמן לשרוף, תשכחו מזה, המשחק ימשוך אתכם כמו זבובים לח**, מניסיון.

בשבוע הבא, טעימה נוספת מהמשחקים שיחממו לכם את החורף, ישרפו לכם את השעות בגשם הכבד ביותר, ויותר מכל, ירוקנו לכם את הארנק.