תגובה למאמר המערכת של יובל
כמו חלקכם, קראתי את כל מה שכתב יובל לגבי הגיימר הישראלי (”איפה איפה איפה הגיימרים?“) וכמה הוא “משתלם” לאתרי הגיימינג הישראלים.
האמת שאין פיתרון למצב כזה. אני ממש לא מדבר בתור חלק מויגיימס, אלא כגיימר לכל דבר. יש לי הרבה מה להגיד לכל אחד שיקרא את זה, מצטער אם זה ארוך.
דבר ראשון, אני אעיד על עצמי שאני קונה משחקי מחשב באופן די גבוה (גם ספרים, תקליטורי מוזיקה וכו’. אפרט בהמשך). הדוגמה הטובה ביותר שיכולה לתמצת את הגיימר הישראלי היא מערכת היחסים ביני לבין חברים שלי שאומרים לי כל הזמן “למה קנית את זה?!”. כמובן שלדבר אליהם ולנסות להסביר להם זה כמו לדבר לקיר. המצב של ענף הגיימנג בישראלי הוא בועה שעומדת להתנפץ.
אני מודה שאני חלק מזה. חלק מהבועה. המצב הוא כמו שנאמר, שרק 5 אחוז קונים משחקים, ומסיבה לא ברורה חנויות עדיין מתקיימות. זה יוצר אשליה שאנשים כן קונים משחקים, והכל בסדר, כי אם יש חנויות שמוכרות משחקים אז סביר להניח שיש קונים, לא? לא. בגיימינג זה לא ככה. החנויות האלה מתקיימות מכמעט כל דבר חוץ ממכירת משחקי מחשב וקונסולות. זה שעדיין יש חנות ששמה פריק או באג (שתי חנויות מוכרות, סתם לצורך הדוגמה) זה לא אומר שיש הצדקה לקיום שלה.
כולם מתלוננים על המחירים הגבוהים בארץ של ספרים, תקליטורים ומשחקי מחשב/קונסולה. אז קודם כל, מי שלמד קצת על קניין רוחני, יודע שאף אחד לא יכול להעריך מחיר של משחק מחשב, ספר או דיסק מוזיקה של כל אמן (וכן, מתכנתים, גרפיקאים וכל מי שעומל כדי ליצור משחק מחשב הוא אמן) מלבד היוצר עצמו. אז אולי אפשר לעכל את המידע שכתבתי עד עכשיו ולהתחיל לקנות משחקים. אפשר גם לא. אפשר גם לעשות מרד צרכנים (זהו ביטוי שנשאר בגדר ביטוי בארץ הקטנה שלנו. אף פעם לא היה פה מרד צרכנים). יש לי תחושה עזה ששום דבר משני הפתרונות האלה לא יתממש.
אז מה הפיתרון? אין פיתרון. הכל מתחיל בחינוך, הסברה ובחברה שאנחנו חיים. הפיתרון הקל (שלמרבה האירוניה הוא גם הקשה ביותר) הוא התמוטטות הענף. חזון אחרית הימים של הגיימינג בארץ לא רחוק. זה יתחיל מזה שחנויות משחקים יסגרו, לאחר מכן זה ימשיך שרשתות גדולות כמו אופיס דיפו וטאוור רקורדס גם לא ימכרו יותר משחקים והשלב האחרון יהיה שלא יהיו יבואנים למשחקי מחשב וקונסולה.
אז מה בעצם הפיתרון פותר? לא הרבה. אבל מעבר לזה שזה פיתרון, זאת פשוט כריתה של הענף שעליו יושב הגיימינג הישראלי. לפחות כשלא יהיה פה איך לקנות משחקי מחשב, כולנו נרגיש הרבה פחות מרומים כשאנשים יורידו באופן פיראטי(כי לא תהיה אלטרנטיבה). יש המון משחקי רשת שרוב הישראלים משחקים שדורשים מספר סידורי (כמו קאונטר סטרייק, קול אוף דיוטי, אנריל טורנמנט וכו’). ברגע שלא יהיה לישראלי הממוצע דרך לקנות את המשחק, הוא כנראה יסבול - ואם הוא לא יסבול, אז כנראה שבישראל אין צורך בענף גיימינג. זה אולי נשמע קצת קיצוני, אבל זה לא.
לפי דעתי, ואני ממש לא צוחק, צריך לאכוף את כל ההורדות הלא חוקיות האלה ממש כמו בארה”ב. מי שהוריד משחק - דינו כדין גנב. אני יודע מה אנשים יגידו כשהם יקראו את זה… הם יגידו “אבל המשחקים יקרים פה” או “עדיף להזמין מחו”ל”. אז בבקשה, תזמינו משחקים מחו”ל. אם בא לכם לממן איזה אזרח אירופאי, אמריקאי או אסייתי במקום לדאוג לחבר’ה ישראלים שמתפרנסים (או ליתר דיוק, התפרנסו) מלעבוד בענף הגיימינג, אני לא אעשה שום דבר כדי לאסור עליכם. רק לפחות שזה יהיה בצורה לגיטימית.
רק דבר אחרון מעניין אותי ואני רוצה לתת נקודה למחשבה. ישנם מכירות פומביות של ציורים, דברי אומנות וגם סתם יצירות שאנשים קונים במאות אלפי שקלים. אתם חושבים שמישהו שקנה תמונה של פיקאסו או כל אמן אחר בעולם במיליון דולר חושב באמת שהתמונה שווה מיליון דולר? אין סיכוי בעולם. אז למה הוא קנה אותה? כי הוא יודע להעריך, ובסופו של דבר הכל בראש. אם כל אחד רק יעשה שינוי בדרך החשיבה שלו, ויחשוב אם הוא היה יוצר יצירה כלשהי מהקניין הרוחני שלו - כמה הוא היה רוצה שישלמו לו? כשיש את התשובה לשאלה הזאת, הדרך להבנת הנושא היא הרבה יותר קלה.
עדכון קל: יובל עדכן אותי שלמרות כל מה שכתבתי, שוק הגיימינג הישראלי מגלגל כ-250 מיליון שקלים. אז כמובן שיש כאלה שיגידו שכל מה שכתבתי הוא שטויות במיץ, אבל תנו לי להזכיר לכם שקודם כל מדובר בענף שלם וזה לא מייצג מה קורה באתרי הגיימינג ובחנות הקרובה לביתכם. בדיוק כמו שאי אפשר להסיק שמכיוון שששוק המכוניות בישראל כל כך גדול, אז אין אזרחים עניים במדינה. אין להסתמך על דדוקציה כדי לקבוע מסקנות מהכלל אל הפרט. בסופו של דבר כולנו יודעים שהגיימר הישראלי הממוצע רק מזיק לענף.
ראשון, 07 בספטמבר 2008 בשעה 14:16
יש טעות קטנה - כתבת ש95% קונים משחקים, במקום 5.
ראשון, 07 בספטמבר 2008 בשעה 14:27
באמת צריך להגביר את האכיפה ולהחמיר את החומרה בעונשים נגד פיראטיות, אבל זה לא מספיק. הדרך היחידה היא להגביר מודעות. לא להתבייש בזה שאתה “פראייר” וקונה, אלא להפך, לגרום לחברים שלך להרגיש גנבים בזויים, שזה באמת מה שהם במקרה הזה.
אני לא חושב שענף הגיימינג יקרוס, סה”כ הוא מתקיים ביציבות כבר לא מעט שנים, אבל הוא בהחלט לא יצמח בקצב שהיינו רוצים.
כל הכבוד שאתם מעלים את הבעיות האלה לדיון.
ראשון, 07 בספטמבר 2008 בשעה 15:26
אבל איך זה קשור למה שיובל כתב? הוא דיבר על כך שאין מספיק קוראים לתוכן רציני באתר, אבל דווקא יש שגשוג מטורף בכל מה שקשור בקהילות. אתה מדבר על מצב השוק של המשחקים בארץ.
ראשון, 07 בספטמבר 2008 בשעה 15:29
בוודאי שזה קשור. אם תקרא שוב את כל מה שיובל כתב אתה תוכל להבין בין השורות , בדיוק כמוני, שכל מה שיובל דיבר עליו זאת נגזרת ישירה של מה שכתבתי.
אני מדבר על אותו דבר. פשוט צריך להבין את הקשר הבלתי מופרד של שני הנושאים.
ראשון, 07 בספטמבר 2008 בשעה 22:44
שי, אתה לא אינטיליגנט במיוחד, והטיעונים שלך לא שווים התייחסות.
מה הקשר בכלל, בין הפוסט של יובל שמסביר על מצב אתרי האינטרנט, לתגובה המיותרת והטיפשית שלך שמאשימה את הגיימר הישראלי הממוצע במצב החנויות ושוק הגיימינג בישראל?
שני, 08 בספטמבר 2008 בשעה 15:16
כמובן שלא ארד לפסים אישיים, אלא אענה לך בצורה מאוד הוגנת. כמו שציינתי, יש קשר הדוק בין שני הנושאים. הגיימר הממוצע לא אשם. הגיימר הממוצע הוא פשוט תופעת לוואי של החברה הישראלית (שלא רוצים להרגיש פראיירים, בין היתר). איך זה קשור? .
המצב שיובל תיאר הוא מצב שצריך לעקור מהשורש. מצב שבו אין שוק לאתרי גיימינג שמתיימרים ועושים כל מה שביכולתם כדי להיות מקצועיים ולספק לגיימר הכבד או לפחות לגיימר הממוצע מקור עניין. הטענה שלי נותנת ביסוס לרוב הדברים שיובל כתב.
לפרש את זה יותר? אני טוען שהחברה הישראלית-גיימרית, הצורה שבה היא פועלת והסטיגמות האופפות אותה הן הגורם הישיר לחוסר ההערכה וההצלחה של אתרי גיימינג ישראלים. עם כל הכבוד שאני מנסה לתת לנו , עד שלא נשנה גישה וננסה להיות כמה שיותר הוגנים כלפי המערכת (גם אם היא לא הוגנת באותה מידה כלפינו), המצב לא ישתנה.
אני אפרש לך את זה אפילו יותר - כשאתה גונב משחק (כן, גונב) אתה מראה ומשדר זלזול, חוסר הערכה ומבזה אותך והורס את ענף הגיימינג. אני מוכן להתערב עם כל אחד שירצה, מכיוון שאני יודע ובטוח שאני צודק בכל מה שאני אומר, כי זה קורה גם במערכות אחרות.
אז איך מישהו מעז לקרוא לגיימר שכל הזמן גונב, מקצועי?
שני, 08 בספטמבר 2008 בשעה 18:47
שי, אולי טעיתי כשכתבתי שאתה לא אינטיליגנט במיוחד. אולי אתה סתם דמגוג.
אני אסביר לך למה: מי שטוען ש
א) העתקת משחקים היא גניבה
ב) גניבת משחקים משפיעה בצורה כלשהי על עיתונות הגיימינג בארץ
חייב להיות אחד מהשניים.
נעזוב לרגע את הטיעון “העתקה=גניבה”, מאחר וידוע שהעתקה היא למעשה עבירה אחרת שנכנסת תחת הסעיף הפרת זכויות יוצרים. זה טיעון מיותר, ממוחזר, ולמעשה “גנוב” מכל כך הרבה אנשים ודיונים שטחנו אותו בעבר, שהיחידים שניתן לכנות אותם גנבים הם אלו שהעתיקו את הטיעון הזה ממקור אחר בלי לחשוב עליו לעומק בעצמם.
לכן אני אתמקד בעיקר. והעיקר הוא: מה בדיוק הקשר בין פיראטיות משחקים, לבין מידת החשיפה של משחקים בתרבות הישראלית?
הרי את אותו הטיעון אפשר לטעון על תעשיית המוזיקה או הסרטים. והנה: לא רק שבישראל יש מולטיפלקסים של 21 בתי קולנוע שאין כמעט באף מקום בעולם, יש אפילו באינטרנט אתרים מצליחים בנושא (סרט ועין הדג הן שתי דוגמאות). וזה למרות שמצב הפיראטיות בסרטים בישראל לא פחות גרוע ממצב הפיראטיות במשחקים. מה ההבדל בעצם? גודל השוק.
באותה מידה, אפשר לראות שתעשיית המשחקים והמדיה המסקרת אותה במדינות כמו רוסיה או פולין פורחות, וכל זה למרות שרמת הפיראטיות שם גדולה בצורה משמעותית מאשר בישראל. משמע: אין קשר לפיראטיות, יש קשר לגודל שוק ולתרבות.
למעשה, ההיגיון הישר אמור להוביל למסקנה הפוכה מהמסקנה שלך: אם לאנשים אין צורך לקנות משחקים כי הם מעתיקים אותם, אז אמור להיות להם יותר זמן פנוי לגלוש לאתרי משחקים ולדון במשחקים עצמם (זה יכול לבוא במקום הזמן שבו הם היו צריכים לעבוד כדי לקנות את המשחקים עצמם). ואם יש להם יותר זמן פנוי, אז היינו צריכים לצפות שדווקא פיראטים יגלשו יותר לאתרי משחקים ולכן במדינת ישראל נראה יותר תנועה באתרים האלו.
לא מספיק שיש נטייה היום להאשים את הגיימר הישראלי, חלק משוק של 7 מיליון אנשים בסך הכל, במפולת של תעשיית משחקי הPC העולמית (המצב למעשה הפוך. התעשייה פורחת) - אלא שעכשיו אתה בא ומאשים אותו גם בזה שלאתרי המשחקים הישראלים אין קהל מספיק גדול!?
זה אבסורד, וזה באמת לא שווה התייחסות. אם כבר, אז אולי תאשים את אלו שגולשים עם Firefox ושמים חוסם פרסומות. הרי הם אלו שלמעשה פוגעים בפרנסה הלגיטימית של אתרי הגיימינג, שמתבססים על פרסומות, לא?
שני, 08 בספטמבר 2008 בשעה 18:52
תיקון קטן:
מי שמשלם על פיקאסו מליוני דולרים, משלם כדי שהוא יהיה האדם היחידי בעולם עם התמונה הזאת. זאת המהות של עסקים - אם יש ביקוש גדול (הרבה אנשים רוצים תמונה של פיקאסו) אבל יש רק אחת… המחיר שלה גבוהה.
חוץ מזה, תומך ומסכים.
שני, 08 בספטמבר 2008 בשעה 23:47
גיא, אתה כנראה לא הבנת אותי.
אני לא האשמתי מעולם את הגיימר הישראלי שהוא לא נכנס לאתרי גיימינג. אמרתי, שזוהי נגזרת ברורה של המנטליות הישראלית וההשלכות שלה.
לקחת את תעשיית הסרטים ולהשוות למשחקי מחשב כמו שאתה עשית, זה בעצם להטעות, כי למרות שאתה יכול לגנוב סרט מהאינטרנט, חווית הצפייה בקולנוע הרבה יותר איכותית ולכן ישנם המון בני אדם שממשיכים ללכת לקולנוע. שוב, זה עניין של איך אתה מסתכל על הדברים. אם אתה רואה את זה אחרת, אני לא בא לשנות את דעתך.
דבר אחרון, לגבי חוסמי הפרסומות - זה לא סותר שום דבר. גם חוסמי הפרסומות מקשים מאוד על כל האתרים (לא רק אתרי גיימינג). אין בזה שום דבר סותר, פשוט במקרה לא התמקדתי בהם.
בשורה התחתונה, כל מה שאמרתי הוא נקודת ההשפקה שלי. אני מאמין בזה. אני לא רואה טעם להמשך הויכוח (למרות שאני דווקא נהנה
), כי זה עניין של גישה. אתה יכול לקבל את הגישה שלי או לא לקבל אותה. אני פשוט מקווה שיש אנשים שכן יבינו את מה שאני אומר ואולי יחשבו פעם נוספת על ההשלכות של מה שהם עושים בכל הקשור לגיימינג. אחרי הכל, אני ואתה חלק מעולם הגיימינג הישראלי.
שלישי, 09 בספטמבר 2008 בשעה 9:42
עם כל הכבוד - אני קונה משחקים.. לפעמים.. כשתגיע למשחק שאני יקנה אותו.. ומה לעשות אין הרבה משחקים שהייתי משקיע בהם יותר ממה שאני כבר משלם על האינטרנט..
עכשיו למשל אני שוקל לגבי ספור.. רציתי לקנות, אבל בעקבות הביקורות אני חושב שאני יחסוך את הכסף למשהו אחר ופשוט יוריד.. כי זה פשוט לא שווה את זה..
שלישי, 09 בספטמבר 2008 בשעה 13:05
שי, עדיין לא הבהרת איך בדיוק מה שיובל כתב הוא נגזרת של המנטליות של הגיימר הישראלי. אין שום קשר בין פיראטיות לבין מצב אתרי המשחקים בישראל, ואם אתה חושב שיש אז כדאי שתסביר מה כל כך ברור בנגזרת הזו.
דבר שני, כתבת פה ערב רב של דברים שלא קשורים לפוסט של יובל, וערבבת אותם עם טיעונים לעוסים ודמגוגיים (כמו מכירה פומבית של ציור של פיקאסו, שאבישי כבר הסביר לך מה הבעיה בו), ובגלל זה כתבתי את מה שכתבתי. כשתגבש דעה עם טיעונים קונקרטיים אני אשמח לשמוע.
הערה אחרונה לגבי הסרטים: אני דיברתי על הנושא של אתרי אינטרנט בנושאי סרטים שמצליחים היום בישראל, לא ההשוואה שקפצת אליה.
אבל בכל מקרה, חווית הצפייה ברוב קולנועי ישראל, עם מקרין שלא יודע להחליף את הסליל וסרט שרוט, לא בהכרח איכותית יותר מצפייה בסרט בבית כשיש היום תכני HD וטלוויזיות ענקיות עם מערכות סאונד איכותיות. וגם אם אתה חושב שמדובר בהטעיה, אתה מוזמן להשוות במקום את שירות הVOD של הוט, שגם הוא לא נפגע מהפיראטיות למרבה ההפתעה.
שלישי, 09 בספטמבר 2008 בשעה 17:30
אני לא מבין דבר אחד בעצם הטענה הבסיסית פה.
הבנאדם המצוי שמוריד משחקים נהנה מגישה לכמות ומגוון גדולים הרבה יותר מאשר האדם שרק רוכש משחקים. למה? כי זה שרוכש יכול להרשות לעצמו (נגיד) שני משחקים בחודש וזה שמוריד, מוריד שני משחקים ביום.
מדובר, בעצם, ביתר חשיפה למשחקים שבשום תצורה אחרת הוא לא היה נחשף אליהם. אם אני ארצה ממש להתקרצץ אני אשאל שאלה - אם אני הולך להוריד משחק של 4GB שיקרע לי רוחב הפס ל-X שעות, לא הייתי מעדיף לקרוא עליו לפני כן בשביל לדעת אם זה כדאי בכלל?
אני חושב שהעניין פה הוא תרבות גלישה, תרבות קריאה, תחביבים וכד’ (וזה מהצד של הקוראים) מול בעיות בשיווק, בעיות במודעות וכד’ (וזה מהצד של ספקי התוכן). לקשור בין הפיראטיות לזה שלא באים לקרוא תוכן איכותי זה קצת מאולץ.
שלישי, 09 בספטמבר 2008 בשעה 22:15
אני חושב שגיא קופל הסביר בצורה הרבה יותר ברורה (ופחות מתלהמת) את מה שרציתי להגיד: יכול להיות שיש בעיית פיראטיות, אבל להשליך/לגזור ממנה על בעיית אתרי הגיימינג בישראל זה מאד מאולץ במקרה הטוב, ודמגוגי במקרה הפחות טוב.
הטיעונים על הפיראטיות והפתרונות המוצעים כשלעצמם, מעצבנים בלי שום קשר - בעיקר בגלל שהם פשוט חוזרים על מה שנאמר כבר קודם בלי גיבוי עובדתי.
רביעי, 21 בינואר 2009 בשעה 18:41
זה מה שאתה רוצה לספר לנו רק ישראל?
זה תאונות (ל)?
http://www.youtube.com/watch?v=uCGdurF45z4
חמישי, 19 בנובמבר 2009 בשעה 16:43
אני אמנם קורא רק עכשיו אבל יש תקווה! במאי 2009 נכנסה לתמונה זולגיימס
www.zolgames.co.il - חנות המשחקים הזולה בישראל!
המחירים שם גרמו גם לארחים להוריד מחירים ובכלל אין סיבה לא לקנות כשהמחירים שלהם כמו בחו”ל…
הבעיה שגנבים אוהבים לגנוב וקשה מאוד להפסיק עם ההרגל המגונה הזה, לא משנה מה יהיו המחירים….