זהו. אחרי כמעט שנה חפה מתקלות, זה הגיע גם אליי. גם אני נכנסתי לסטטיסטיקות. גם אני אאלץ להסתכל מרחוק על משחקים מצויינים יוצאים ולקלל שאינני יכול לשחק אותם. גם אני מהבעלים הגאים של Xbox 360 תקול.
יש עוד הרבה! אחרי הביפ.
בשבוע שעבר פרסמתי כאן את “סיפורו העצוב של הגיימינג הישראלי“, מעין מיני-מניספט על כך שהפיראטיות העזה בארץ פוגעת באופן ישיר בכל נסיון ליצור כאן תרבות גיימינג רצינית. הפוסט הזה הגיע הרבה יותר רחוק ממה שאי-פעם דמיינתי: 50 תגובות ופרסום בראש העמוד הראשי של Ynet, שהביאו למאות תגובות נוספות שם.
רבים מהעונים חזרו שוב ושוב על אותה טענה: הבעיה היא במחירים. הם גבוהים מדי.
הטענה הזו היא קודם כל לא נכונה במקרים רבים (משחקי מחשב עולים בארץ 200 שקלים, בדיוק כמו בחו”ל), ושנית, יש המון דברים שעולים בארץ יותר מאשר בחו”ל - אבל משחקים קל לגנוב אז גונבים. מכוניות, מכשירים אלקטרוניים, חומרה, צעצועים ועוד המון דברים עולים יותר מאשר בחו”ל, אבל אנשים קונים אותם ולא גונבים, כי זה לא נחשב הגון לגנוב. אבל תוכנה ומשחקים? פחח…
אני לא משלה את עצמי - רוב הגיימרים בישראל, אליהם בעצם ביקשתי לפנות, ימשיכו להוריד משחקים גם אם הם ידעו שזה פוגע בהם בסופו של דבר. אני רק מקווה שלפחות כמה מהם יחליטו מדי פעם לקנות איזה משחק שווה במיוחד. גם זו תהיה התקדמות.
האירוע לקראת סופו.
בשבע השעות האחרונות הספקתי לצפות בגמר מורט עצבים, לשמוע את מארק ריין מדבר קצת על המשחק, לראות חלוקה של תעודת-שיא-גינס (!) וכמובן - לשחק לא מעט שעות בגרסה המלאה של UT3.
יש עוד שעה עד שהאירוע ננעל, ואני חושב שהגיע הזמן לצאת מחדר העיתונאים האקסקלוסיבי בו הוצג המשחק, ולנסות את מזלי כנגד מתמודדים חיים בקומה השנייה של המועדון. בטח אפסיק מלא, אבל יאללה, למה לא.
תמונות אעלה כשאחזור למלון. רשמים מהמשחק כנראה במהלך סוף השבוע, או מקסימום בתחילת שבוע הבא. יאללה לקומה השנייה!
המועדון הזה מטורף.
רוב האיזורים עדיין סגורים, ככה שאין לי יותר מדי אפשרות לצלם, אבל תסמכו עליי: המקום הזה מגניב לחלוטין . אמנם הבחורות שמסתובבות בתחתוני UT3 זה טאץ’ קצת מוגזם, בעיקר בגלל שעקב מזג האוויר הן נאלצות להסתובב בתחתונים וחולצה ארוכה, מה שקצת מפספס את רעיון הלבוש המינימאלי, אבל היי, זו לא באמת עילה לתלונה.
עדכונים נוספים, ותמונות, בהמשך היום.
(הערת שוליים: את הפוסט הנ”ל כתבתי כבר אתמול בערב, אך עקב תקלות טכניות לא הייתה לי גישה לאינטרנט מהמלון. עכשיו יש, והנה אני מפרסם)
בן-גוריון. 5 שעות טיסה עם בריטיש אירווייז. הסעה לתחנת הרכבת. שעה וחצי לברמינגהאם. פגישה עם קלייר, אחראית ה-PR של Midway London. חדר במלון. שירות חדרים. עיר מקסימה, מקושטת ומוארת לכבוד חג המולד. אנשים עם מבטא בריטי מדברים במהירות מסחררת. והכי מגניב: הטוב ביותר עוד לפני.
מערכת Vgames מודה לחברות ישפאר ו- Midway, שהזמינו אותנו לאנגליה, ולמחשב הנייד של טושיבה, בלעדיו לא היה לנו איך לדווח מהשטח 
בראשית היתה פה מדינה של דיסקט אחד.
כשאני הייתי ילד, אף אחד לא ידע בכלל שמשחקים זה משהו שקונים בחנות. העבירו דיסקטים מיד ליד, ואם היתה תקופה שבה לא היה לך “מקור” למשחקים, פשוט לא שיחקת.
ואז פרצה האינטרנט, וכולם התחילו להוריד מהקאזה והאימיול והביטורנט וקבוצות הדיון והאתרים הפיראטיים.
בדרך לא שמנו לב, או שלא היה אכפת לנו, שבגלל שרוב-רובם של אלו המכונים “גיימרים” מורידים משחקים ולא מוציאים עליהם שקל, הם כורתים את הענף שעליו הם יושבים.
בכל העולם המערבי אפשר לראות פרסומות למשחקים, השקות מושקעות, תחרויות, מסיבות רשת, אליפויות, תערוכות משחקים רציניות, ליגות מסודרות ועוד המון פעילויות שמיועדות לגיימרים. ובצדק, כי מדובר בשוק של 30-35 מיליארד דולר בשנה, שבערך חצי ממנו הם גיימרים רציניים והחצי השני הם שחקנים מזדמנים.
אבל בארץ?
יש כאן המון גיימרים, אבל אף אחד לא יודע שהם קיימים, כי הם לא מוציאים שקל מהכיס על משחקים. יש בישראל שוק משחקים של איזה 200 מיליון שקל בשנה, אבל הגיימרים, במקום לתפוס 50% מתוכו כמו בכל מקום אחר, תופסים אולי 5% מתוכו.
בישראל, עשרות אלפי אנשים מורידים דמואים נחשקים, אבל אז מסתבר שרק כמה עשרות קונים את המשחק כשהוא מגיע לחנויות.
מפיצות המשחקים רואות את הנתונים האלה ואומרות לעצמן - וואללה, מהגיימרים האלה כבר לא ייצא לנו שום דבר. ואז הן ממשיכות להשקיע מאמצים רק במשחקי ילדים, ודורה, ונארוטו, או משחקים שבכל זאת נמכרים באלפיהם כמו WWE ופיפ”א ו- PES וטקן.
ובינתיים, הגיימרים בארץ יכולים להביט מרחוק באירועי הענק שמתרחשים בעולם, ולקנא, ולא להבין שזה הם בעצמם שיצרו את המצב הזה.
רוצים ליגות קבועות עם פרסים? רוצים מסיבות רשת ואליפויות? רוצים לשלוח נציגים ל- ESWC או ל- WCG? רוצים שהגיימרים בישראל יקבלו יחס ושירות כמו שיש בארה”ב, יפן או אירופה? רוצים יבוא רשמי ומחיר נורמלי ל- Wii ול- Xbox 360? רוצים שרתים רשמיים מקומיים מאיכות גבוהה, ולא להסתמך על טוב לבו של אתר כזה או אחר? כל זה יכול לקרות כאן - אבל רק אם אחוזי הפיראטיות ירדו. כי כל עוד יש כאן 99% אחוזי פיראטיות, למה שמישהו ישקיע בנו בכלל?
אפשר לעשות משהו? כן, אפשר.
אפשר להכניס יד לכיס ולהוציא כסף על משחקי מחשב.
לא צריך לקנות כל משחק שיוצא לשוק אם אין לכם את הכסף לזה, אפשר להתרכז במשחקים הגדולים והטובים.
ואולי הכי חשוב: תפסיקו להשוויץ במשחקים שהורדתם ולקרוא למי שקונה משחקים ומנסה לתמוך בתעשיה “פראייר”. הוא לא פראייר, הוא פשוט חושב על העתיד ועל התמונה הגדולה, רוצה לתמוך בחברות המשחקים כדי שימשיכו ליצור משחקים טובים, ובעיקר - יודע שאם לא יקנו פה משחקים בכלל, גם הגורמים בשוק שבכל זאת מנסים לעשות משהו עבור הגיימרים בישראל ייעלמו.
להתראות כולם! אחר הצהריים הזה אצלול למרתון 24 שעות רצופות של WOW - אלא אם יסתבר שאני חלש כמו ה-Alliance האלה, ואכנע מוקדם יותר. (ואז אקבל רק Honor Mark אחד)
מטרתה של היוזמה הזו היא להוציא כתבה על השפעות חוסר-השינה על הגיימר - תופעה מוכרת בקרב כל הגיימרים, משחקני Civilization עד למכורי CS - אבל באקסטרים. חשוב מכך, זהו תירוץ פנטסטי עבורי לשחק ממש המון WOW מבלי להרגיש שזהו בזבוז זמן! רגעים שכאלו נדירים בחיי, ויש להעריך ולאסוף אותם כמו היו פרפרים נפלאים עם כנפיים במרקם שמנת ותכלת.
אתם מוזמנים לשלוח לי tell או לפגוש אותי במהלך השישישבת הזה. החל משעה 16:00 היום ועד 16:00 מחר אהיה בשרת Karazhan, כאחת משלוש דמויות (החלטתי שמותר להחליף דמות אחת לשמונה שעות, כדי לעודד אותי להמשיך): הוורלוקית Ofel בדרגות ה-20, הדרואידית Zanav בדרגות ה-40, והצייד Nashek בדרגות ה-60. כולם ב-Horde - אנשי Alliance, נפגוש אתכם ב-BG!
לפני שלושה שבועות פרסמנו כתבה של אבישי אודות גמר ה- WCG, האולימפיאדה למשחקי מחשב, ושאלנו למה זה שאין שם, או בשום טורניר עולמי או בינלאומי ראוי לשמו, נבחרת ישראלית.
באיחור מסויים אני רוצה לתקן ולתת את הקרדיט למי שדווקא שלח השנה נציגים לאליפות עולם - חברת Playzone, שעובדת צמוד עם ישפאר על ארגון אירועים שקשורים לפלייסטיישן ולמשחקים שישפאר מייבאת לארץ, ארגנה בחודש שעבר את אליפות הארץ ב- PES 6, ושלחה שני נציגים לגמר העולמי של PES 6 בסביליה שבספרד.
נכון, הנציגים שלנו לא הצליחו לעבור את שלב הבתים הראשון, אבל זה לא כל כך משנה. מה שחשוב שהוא שיש מי שמנסה לקדם את הספורט האלקטרוני בישראל, עניין קשה ומלא חתחתים במיוחד (ופוסט על כך יגיע בקרוב), וצריך להוריד בפניהם את הכובע.
הסיקור של Playzone על האליפות.
תוצאות הסיום של האליפות.
התוצאות של הישראלים.