מולטיפלייר

שוב חוזר הניגון: היום, כנראה טיפה לפני שאולמרט הודיע לכולנו שיש לו סרטן, אישרה היום תיקון לצו הגנת הצרכן, לפיו מהיום יחויבו יבואניות משחקי המחשב לסמן על גבי העטיפה את הגבלת הגילאים של המשחק. למי מכם שיש זכרון טוב, כל העסק יכול להשמע כמו שידור חוזר, כשלמעשה מדובר בלא יותר מסרט המשך. את התיקון לצו הגיד שר התמ”ת, אלי ישי, כבר בפברואר השנה (לפני למעלה מחצי שנה!), ורק היום על העסק אושר - מה שמלמד אותנו, בעקרון, שהממשלה שלנו עובדת נורא לאט בכל הכשור להגנת הצרכן. מה עוד חדש.

כך או כך, התיקון הזה אומר שמהיום היבואניות יחויבו לציין על העטיפות את דירוג המשחקים, כפי שנקבע ע”י PEGI, עמותת (או אגודת? או סתם ארגון?) דירוג המשחקים הבריטית. ביננו, כך או כך היבואניות עושות את זה, בין אם בהתנדבות (כמו אטארי או הד-ארצי) או בין אם הן סתם מתעצלות לתרגם עטיפות של משחקים ומייבאות את המשחק קומפלט מאירופה (כמו ישפאר). זה אומר שלמעשה לא נראה שינוי גדול, אם בכלל, ממה שקורה כיום בשוק. מה שכנראה מסמן שאלי ישי, כמו הוועדה שאישרה את התיקון לחוק, לא בדיוק מבינות במה מדובר. התיקון לצו עצמו הוא מבורך, אבל מטופש ולא יעיל.

עוד אחרי הביפ.

המשך »

…אז פירסמתי את הביקורת שלי על Half-Life 2: Episode 2. וכצפוי, קיבלתי על הראש בתגובות. לא מכולם, אבל לא מעט קוראים חשבו ש”הביקורת מגעילה”, “גרועה” וש”המבקר כנראה לא אוהב משחקי FPS או לא מבין בהם”. מהצד השני, שימח אותי לראות שרבים מהמגיבים האריכו בדברים כדי להסביר למה הם דווקא כן אהבו את המשחק.

גם עמיתינו ב”גיימר”, כולל דורון יעקובי, יישרו קו עם הביקורות בעולם וגמרו את ההלל על המשחק, והאמת היא שהקונצנזוס הכללי הזה מפריע לי. Episode 2, שאגב שיחקתי בו כבר פעמיים על שני מחשבים שונים (אין סיכוי שתצליחו לנחש למה), הוא משחק פעולה מלוטש עם כמה צדדים מעולים (גרפיקה, סאונד, דיבוב, עלילה ודמויות), אבל הוא לא כזה שוס.

הסברים - אחרי הביפ. וגם קצת ירידות על Portal (מה? חילול השם!).

המשך »

לקח להם קצת זמן, אבל סוף סוף יש סיבה לקנות PS3. לא מספיק טובה, mind you, בשביל להוציא את אלפי השקלים על המכשיר הכבד והשחור; אבל אני מסתפק גם בציפיות לקראת תאריך עתידי בו גם הקונסולה וגם המשחק יעלו כמו ש-PS2 עולה בימינו. מקודם, אפילו את זה לא היה.

פני ארקייד עלו על נקודה חשובה שלא הובהרה עד כה בסדרה, שווה לבדוק. בעניין קרוב, ב-”וי בריבוע” אנחנו הולכים לכיוון לא צפוי ולא ממופה, שמשליך את הסטריפ הרחק אל עבר Sluggy Freelance וסטריפי פנטזיה\הרפתקאות דומים. היכן זה יעצור? היכן זה יגמר?! מי ידאג לקפה!!? קשה לדעת. אבל לפחות, אנחנו משתדלים שלא לזנוח את הירידה הקלה על חדשות האקטואליה בעודנו ממשיכים הלאה. אני חושב שזה חשוב.

גיימר אמיתי, כך אני כותב תמיד, לא מגביל את עצמו לסוג אחד של משחק. ואני לא מתכוון ל-FPS לעומת אסטרטגיה בתורות, אלא למשחקי מחשב לעומת משחקי לוח וחבריהם. רבים לא מסכימים איתי וזוהי, כמובן, הבעיה שלהם, שכן אני נהנה יותר.

בכל מקרה, כחובב גדול של… ובכן, הכל, קפצתי ללא היסוס על ההזדמנות לטוס לתערוכת משחקי הלוח הגדולה בעולם, המתרחשת כבכל שנה ב-Essen שבגרמניה. אי אפשר להימנע מלהשוות בין Essen ל-E3, תערוכת משחקי המחשב הגדולה בעולם ז”ל, וישנו דמיון רב ושוני רב, שנובע לא רק מאופיים של המשחקים, אלא גם מהשחקנים עצמם. את ההתרשמות מהמשחקים עצמם כתבתי כאן.

משך משחק, גיל ומספר משתתפים

גודלו של אולם הכנסים הזכיר מאוד את זה של E3, אבל E3 בכל זאת גדולה יותר. וזה מוזר, כי ב-E3 לא באמת צריך את כל המקום הזה, ואילו ב-Essen יש צורך הכרחי שפשוט אין במשחקי מחשב: המון מקום לשולחנות הדגמה. האירוע היה מלא בשולחנות הדגמה, לעשרות משחקים שונים. רוב החברות ניצלו את השטח שלהן רק בשביל שולחנות הדגמה, עם איזה דוכן מכירות או חדר ישיבות קטן. השולחנות היו מלאים כל הזמן - בכלל, היו המון אנשים. היו גם די הרבה חנויות משחקים ששכרו לעצמן דוכנים, פשוט כדי להיות בכנס.

זהו ההבדל הגדול בין E3 ל-Essen: הראשון מיועד לעיתונות וגיימרים כבדים בלבד, ואילו השני הוא בבירור משפחתי ונגיש בהרבה. כמות הילדים והנערים שהסתובבו בכנס היתה מזערית ממש לעומת כמות הבוגרים, המבוגרים-עד-זקנים, ואולי הכי בולט - הנשים - שהסתובבו בכל מקום. היו המון-המון בנות, והמון-המון חבר’ה בגילאי 20+, וממש מעט חבר’ה מתחת לזה. משחקי לוח, באירופה לפחות וחבל שעוד לא בארץ, הם עניין שפונה באופן מובהק לכל שכבות האוכלוסיה. E3, לעומת זאת, מיועדת בבירור לגיימרים כבדים בלבד. אני מוצא את שתי התערוכות מושכות, אבל אין ספק שב-Essen התרגשתי יותר למראה כל הקהל הזה.

קטן וצעקני

אבל אולי הכי מעניין הוא דווקא תחום האינדי, החברות הקטנות שמוציאות משחק או שניים ומגיעות אל התערוכה בעיניים מלאות תקווה. ההתלהבות והתרגשות בקולם של אנשי האינדי זהה גם במשחקי המחשב וגם בלוח, וגם ב-Essen היה אפשר למצוא אצלם משחקים שמתמקדים בז’אנרים נידחים, או המצאות חדשות לגמרי, או סתם זבלה לא ברור בעלויות הפקה נמוכות להפליא. כמעט כולם שווים ב-Essen, כי החברות הענקיות לא שורפות כל כך הרבה כסף על פרסום, מה שמאפשר לאינדי להחזיק עצמם בגאווה מסוימת. ואכן, חברות זעירות רבות מוכרות ב-Essen כמה מאות או אלפי עותקים של המשחקים שלהן, ולעיתים זהו הדבר היחיד שמחזיק אותן עד לתערוכה של השנה הבאה.

האווירה של E3 וזו של Essen שונות אחת מהשנייה באופן חד, אך הן רוכבות על אותה תחושה בסיסית: יווווו, כמה משחקים. יווווו, אני רוצה לראות ולשחק בכולם. ההבדל העיקרי הוא שב-E3 הציפיות ממשיכות להיבנות שכן המשחק לרוב עוד לא יצא, ואילו ב-Essen אפשר פשוט לחכות כמה דקות, להתיישב ליד שולחן ההדגמה, ולחוות בעצמך את המשחק הצבעוני והמעניין עם כל הסמנים והחיילים המשעשעים האלה,  עם מדריך צמוד שבבירור אוהב את מה שהוא עושה. וזה אחלה כיף.

אני בטוח שראיתי את ההתייחסות הזו ב- IGN ואולי באתרים נוספים. ה”דיל” שעליו מדברת הכותרת מתייחס ל- Orange Box - החבילה, שעולה כמו משחק רגיל, אבל כוללת בעצם המון משחקים: Episode 2, Team Fortress 2 ו- Portal, וגם Half-Life 2 ו- Episode 1 ואפילו מעין דמו של Peggle.

אני מקווה שהם טועים. זה הדיל הכי טוב אי פעם? מצבנו קשה ממה שחשבתי…

המשך »

שלום לכולם, קוראים מכל גזע, מין ומקצוע (חוץ מ-Warlocks, אותכם אני לא אוהב). בשבועות האחרונים נעלמתי כמעט לחלוטין מעל פני האדמה, נסגרתי בבונקר סודי על אי בודד וניסיתי לכתוב סודוקו עם כמה מספרים שלא הפסיקו לרוץ שם על המסך.

אוקיי, זה שקר. אבל באמת קרו לי דברים משונים ומעייפים עד מאוד. עברתי דירה מאילת לתל אביב, ואני אולי אומר את זה בשורה אחת, אבל יש שם הרבה, הרבה פסקאות לא כתובות. והנה סקירה קצרה של התקלות שאילצו אותי להשאר רחוק מכם:

א) הדירה שמצאתי, בוטלה. מסתבר שהזקנה ההיא דווקא לא רצתה שאף אחד יגור אצלה.

ב) אחרי שבועיים בהם התגוררתי באותה מיטה עם חבר יקר, חוויה שאני לא מאחל לכם אפילו עם החברים הטובים ביותר שלכם, מצאתי לי דירה אחרת, והיא באמת מדהימה. אבל מה? היא חדשה לגמרי, אז אין בה שום תשתית. אתם בטח יכולים לנחש את הסעיפים הבאים.

ג) אני שונא את בזק, הם לא התקינו את הקווים, ואז אחרי שבוע באו ותיקנו אותם, אבל התקינו אותם הפוך, ככה שקיבלתי קו שהוא לא שלי. אחרי עוד שבוע הם חזרו והחליפו ביניהם, אבל גם עכשיו יש לי בעיות אינטרנט.

ד) אני שונא את מיקרוסופט, ואת חלונות. מסתבר שכשאתה לוקח את המחשב שלך מנקודה א’ לנקודה ב’, בה יש חיבור אינטרנט שונה, כל התוכנות שלך קופצות מהספינה לים הוירטואלי ואתה צריך לאסוף אותן אחת אחת ולהרגיע אותן כדי שהן ימשיכו לתפקד. Needless to say, עדיין לא סיימתי לפתור את כל הבעיות.

ה) כשכבר הכל הסתדר וחשבתי שאני יכול לחזור לבקר משחקים בכיף, גיליתי שכונן הדיוידי שלי נפגם בהעברה, והוא לא קורא יותר דיסקים מקוריים, אלא רק דיסקים שהוא צרב בעצמו… כן, אין לזה הסבר הגיוני, אני טוען שהפרנויה ממעבר הדירה השתרשה עמוק יותר מהצפוי.

אה, והיום בבוקר? התעוררתי מזרימת מים על כף רגלי וגיליתי שכל הבית מוצף, המחשב רטוב, המיטה רטובה, השטיחים רטובים… כנראה שמישהו לא חיבר נכון את הצינור של הדוד. בשעות האחרונות הרגשתי כמו פיראט מסכן שמנסה נואשות לרוקן את המים מהספינה הטובעת שלו. אבל סוף טוב הכל טוב, עכשיו יבש פה.

זו טעימה, ממש על קצה המזלג. אבל לפחות הבעיות נפתרות לאט לאט, ובקרוב אני אחזור לחיים שגרתיים ומשעממים (כן!!!! כןןןן!!! שגרההה!!1) ואוכל לכתוב שוב דברים, להנאתכם. אה, והיום הזמנתי מחשב חדש, מי שהמפרט מעניין אותו מוזמן להמשיך לקרוא אחרי הביפ.

ביפ.

Q6600 Stepping G0

Asus P5K Deluxe

Geforce 8800 GTS 640Mb

2X1gb Corsair 8500 1066Mhz

וכל השאר הרבה פחות חשוב.

להתראות בימים רגועים יותר!

שי

אומרים שהמחשב הוא חברו הטוב ביותר של האדם, (פפפט, כלב לא מסוגל להריץ אפילו שולה מוקשים), אך מחשב מיושן הוא כמו החבר הזה מהצבא שמגיע אחת לחודש ללא התרעה, קורס לך על הספה בסלון תוך כדי בדיחות וחידודי לשון גרועים, משתלט על הטלוויזיה ושואל אם יש משהו קר לשתות. והוא לא מריץ את Bioshock, שלא לדבר על הקופסא הכתומה.

הפתרון כמובן הוא לירות בחבר הישן, לתלות את גופתו מהקומה הרביעית למען יראו כולם ויתמלאו חרדה, ולהשתמש בגולגלתו כמקום איחסון לקלפי פוקימון.
או,
אם נעזוב לרגע את המטאפורה,
לקנות מחשב חדש.

אבל איזה מחשב חדש? כמה שמן צריך להיות כרטיס המסך? איזה סוג של מעבד יעבוד הכי טוב עם איזה סוג של לוח אם, ולמה לעזאזל צריך להיות איכפת לי מזה בכלל? לשמחתי, ולצערם של אחרים, אינני היחיד עם הבעיה הזו. עידן זיירמן, מהעולם על פי אינטל, נתקל בדיוק באותה השאלה ולכן הציב לקוראיו בקשה להמלצות מפרט. לפני כמה ימים הציג את המפרט הסופי בו בחר, וכעת, ללא בושה, אני גונב את פירות הסיכום הזה. אהא, האהאהא, מוהאהאהאהא!!1

ועכשיו ברצינות, תודה לעידן ולאנשים שתרמו מעצתם - זה באמת עזר לי וחסך המון זמן ויאוש. אני לא מבין בזה שום דבר, ו-8,000 ש”ח זה כמעט בדיוק הסכום שהקצתי לרכישת המחשב החדש בכל מקרה. ניפגש בשדות הקטל של TF2 (עכשיו שיהיה לי מחשב שיכול להריץ אותו).

עליונות מוסרית הושגה. המטרה הבאה: שוקולד.

כותרת קצת ישנה טוענת שקהילות שחורות רבות ברחבי העולם מתרגזות על המשחק Resident Evil 5, בו יצטרך גיבור המשחק לחסל מאות זומבים אפריקאיים (ולפיכך - שחורים) כדי להתקדם. לטענת הרגזנים, העובדה שמפתחי המשחק בחרו למקם אותו דווקא באפריקה מצביעה על גזענות נגד האדם השחור (לא פחות ולא יותר).

הכותרת הזאת גרמה למחשבות שלי לקפוץ כמה חודשים אחורה, לפעם הראשונה בה ראיתי קטעי משחק מ-Call of Duty 4, אי שם באירוע אקטיוויז’ן בישראל. CoD4 יעבור, לראשונה בהסטורית הסדרה, מהלחימה המיושנת של מלחמת העולם השנייה ל”מלחמה מודרנית”, המתרחשת בימנו. במקום רובים מיושנים נקבל את הנשקים המתקדמים ביותר ובמקום להלחם בגרמנים נאצים נצא הפעם כנגד טרוריסטים (ערבים) וסוחרי סמים (רוסיים).

עוד אחרי הביפ.

המשך »